שאלה שלא אוכל להגדיר

[kasharel85]

שאלה שלא אוכל להגדיר

מה עדיף?
לחיות עם מחלה שמשנה אותך לרעה ולהמשיך לחיות ככה ושכולם יקפצו לי ואחרי מותי יואמר המשוגעת הזאת המחשפה הזאת
או לפרוש בשיא ולתת לאנשים לחוות את מותי בחמלה וכאב כי יזכרו אותי בן אדם בריא אינטיליגנט שמח טוב לב
או להתנתק מהחברה ולא לצאת מהבית ולהעלם

 

[Lady Stark]

קשרל, יקירתי

כל אחד עונה לעצמו על השאלה הזאת.
אם תשאלי אותי, עדיף לחיות עם מחלה ולנסות ללמוד איך לחיות איתה בצורה פשוטה עד כמה שניתן.
אני באמת מאמינה ורואה את זה על עצמי גם, שעם טיפול נכון אפשר לצמצם נזקים וללמוד אפילו איך למצוא את הטוב במצב הקשה הזה.
וכמו שאמרת בעצמך, שכולם יקפצו. את מיישמת את זה בעצמך, לפי מה שלמדתי להכיר אותך.
עם זאת, אני חייבת לבקש לא להעלות פה דיונים שקשורים לבחירה בין חיים ומוות. מאוד חשוב שלא יהיו טריגרים לאנשים שהנושא הזה רגיש עבורם.
תודה יקירה. תרגישי טוב ותמשיכי להיות מי שאת.

 

[kasharel85]

את צודקת

סליחה אם פגעתי בכם כמו שאמרתי הפחתי למפלצת ואני מפחדת שיזכרו אותי ככזאת בלי לשים לב שוב עשיתי משהו רע בלי להתכוון ססליחה

 

[Lady Stark]

אהובה

את ההיפך הגמור ממפלצת. את כולך טוב לב ומביאה חום, פגיעות והומור לפורום. זאת הייתה רק בקשה שידעתי שתביני.

 

[kasharel85]

אני מפלצת

טוב הלב שלי הפך לחוסר סבלנות כלפי עצמי ולכל סובבי החום שבי הפך לצביעות כי אני מנסה בעל כורחי לשדר את זה ההומור שלי הפך להומור שחור כרגע דברתי עם בן זוגי בפתיחות על השאלה הלא מוסברת שלי והוא הגיע למסכנה שאני צריכה להתאשפז כל דבר טוב שיש לי מתקלקל כי הפחתי למפלצת אני מסתכלת במראה ולא מזהה את עצמי אני פותחת את הפה ואני שומעת את עצמי כל הזמן מתלוננת שלא מבינים אותי אני לאט לאט מאבדת צלם אנוש אין לי ניסיונות טובים עם אשפוזים כל אישפוז מוריד לי יותר את הבטחון והתפקוד אף אחד לא רוצה לטפל בי וכל הזמן מתלוננים עלי ומאיימים עלי שאם אני ימשיך ככה יפסיקו לי את העבודה השיקומית הנאורולוגית אמרה שאני לא מבינה מה שהיא מדברת איתי ושלחה אותי לעשות אם אר אי אני לא מסוגלת להבין מה שמדברים איתי עשיתי חטאים שקרוב לודאי יובילו אותי הישר לגהנום והבעיה שיש לי סיוטים בלילה ואני קמה בוכה 7 חברות קרובות מחקו אותי מהפייסבוק ולא עונות לי בפלאפון אנשים מתרחקים ממני כי אני חרה של בן אדם חרה של מפלצת ליתר דיוק אני מרגישה שאני עול נתל גם לסביבה ובעיקר לעצמי אני כבר לא מצליחה לזייף שמחה ומסתובבת עם פרצוף של תשעה באב רע לי קשה לי נמאס לי אני שונאת אותי אני לא רוצה שאנשים ישנאו אותי למרות שמגיע לי אני זוכרת את עצמי מלפני המחלה כמה האיתי מקובלת ושמחה וחברה טובה בת אהובה האיתי חיה את החיים של אחרים כל דבר טוב שקרה להם שימח אותי והאיתי משבחת את בורא עולם אבל עכשיו שאני צריכה לחיות את החיים שלי אני חיה בתוך סיוט שלא נגמר

 

[Lady Stark]

כתבתי לך במסרים

 

[מחבקת עצים סדרתית]

את לא

את לא, את לא, את לא.
המצב שלך כרגע רגיש ואת פגיעה, בבקשה אל תשפטי את עצמך בחומרה. ההחלטה להתאשפז היא בסופו של דבר שלך בלבד ואם את יודעת שזה יגרום לך להחמרה במצב, אז באמת עדיף לך לשקול אפשרויות טיפול חלופיות.
ניסית לדבר עם האחראים בעבודה השיקומית? לפתוח את הלב ולהסביר להם את המצב במילים הפשוטות ביותר, "קשה לי, עוברת עליי תקופה לא טובה ואני באמת עושה את הטוב ביותר שאני יכולה", לבקש מהם את התמיכה הנפשית.
דיברת עם הרופא המטפל שלך? ואני מצטערת שאני לא זוכרת, אבל האם את בטיפול תרופתי ופסיכולוגי סדיר?

 

[עתיד ורוד2]

אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שאני שולחת חיבוק מרחוק.

 

[kasharel85]

דיברתי

הסברתי בכיתי שום דבר לא עוזר המטפלים מתייחסים אלי בצורה שופטת וכל הזמן מאיימים עלי שיפסיקו לי את השירותים הפסיכיאטרית שלי אמרה שהיא לא מוכנה לטפל במשהי עם רמה שכלית נמוכה כמו שלי העובדת הסוציאלית כל הזמן עושה לי פרצוף כועס ומאוכזב וקוראת לי חוצפנית ואומרת לי להפסיק לצעוק המדריכה אמרה לי שאם אני ימשיך לקבץ נדבות היא תדאג לזה אישית שיאשפזו אותי בסגורה וכל שניה מעירה לי שאני לא מתנהגת יפה וצועקת אבא שלי עשה שאלת רב והרב אמר שאני צריכה לחזור בתשובה הוא לא אמר לו שאני דתיה וגם לא סיפר לו בדיוק מה עובר עלי הוא רק אמר לו שמציקים לי בעבודה הפסיכולוגית שלי היתה הכי בסדר היא פתחה את ההבחנה מלפני שנתיים וחצי ואמרה לי שרשום שיש לי פיגור שכלי קל בעלי רוצה שאני אתאשפז אמא אמרה לי לעשות כל מה שאומרים לי ולא להתווכח זה בדיוק מה שאני עושה אבל לא יוצא לי טוב בעבודה עצמה אני עובדת גרועה כל מה שאני עושה אומרים לי זה לא טוב ונותנים לאחרים לתקן את המחדלים שלי אנשים מתלוננים עלי למדריכים ועושים לי שיחות שאם אני ימשיך ככה יעיפו אותי אף אחד לא מבין אותי אני לא עושה בכוונה אני מפתחת אישיות של מפלצת אף אחד כבר לא אומר לי בוקר טוב אני מסתובבת עם פרצוף של 9 באב כי רע לי אני שונאת את המפלצת שהפחתי להיות אנשים מתרחקים ממני כשאני עוברת לידם בעבודה כל היום זאת שיושבת לידי שופטת אותי ומעירה לי הערות וצועקת שהיא רוצה לעבור מקום כי אני מציקה לה בסך הכל שרתי קצת בשביל לא לשמוע אותם מדברים על הקברים בבית האלמין היום לא הלכתי לעבודה כי אני מרגישה רע ולא בא לי לסבול שם 5 שעות ב 1130 העוסית שלי באה אלי הביתה אמרתי לה שאני לא באה לעבודה כי אין לי מה ללבוש ושהכל בכביסה וזאת האמת למרות שיכולתי לבוא לעבודה עם בגדים מהסל כביסה המלוכלכת אולי סוף שבוע בבית עם בעלי שיעזור לי לא יודעת אולי אני אסע לאבא שלי ויעשה אצלו שבת למרות שלא בא לי לקבל ממנו עצות כי יש לו תקליט חוזר של תתגרשי תפסיקי את הכדורים והטיפול ובואי לגור בעיר שלי עם כל הכבוד לאבא ויש כבוד אני לא מתכוונת לעשות את מה שהוא מציע לי
לסיכום אף אחד לא מבין אותי אני מפלצת וזה לא כייף לי יום טוב לכולם

 

[אושרי]

מפלצת לא מודעת למפלצתיותה

כל ה"מפלצות" שהכרתי הייתה להן דעה טובה מאד על עצמן..
כרגע את חולה,עשי הכל על מנת להבריא,אבל את חייבת לקבל את
עצמך כמו שאת ,באהבה ואם קשה אז לפחות בחיבה.
כשאת מסתובבת ומשכנעת את כולם שאת מפלצת אז גם את בסוף, מאמינה לזה.

את כנראה השופטת הכי קשוחה שיכולה להיות כלפי עצמך,אם חלילה היית
חולה חס ושלום בסרטן,היית נופלת לנטל על משפחתך ולא היית קוראת לעצמך
מפלצת.חלית במה שחלית,עשי הכל כדי לצאת מזה ,אבל רק עם פירגון לעצמך,
את הדבר הכי קרוב אלייך אהבי את עצמך ,מגיע לך.

 

[kasharel85]

מצאתי פתרון זמני כי כל יום הדף מתחלף

לכל החברים בפייסבוק אני חולה ואני מטפלת בעצמי ומקבלת תמיכה מההורים ומהחברה המחלה גורמת לי להיות בן אדם בלתי נסבל מכעיס מריר ומרושע אנה זכרו אותי בימי הטובים לפני שהתפרצה המחלה ואל תקחו ללב את ההתנהגות המגעילה שפיתחתי בעיקבותיה אני מקווה שכולכם סולחים לי על התנהגותי הרעה ושתסלחו לי בעתיד וכמו שאמרתי אל תקחו ללב אני חולה ואני לא יודעת מה אני עושה אוהבת אותכם אני

 

[נסחפת עם הגלים]

רגעים שבא לך לברוח

עדיף להתמודד עם המחלה ולא לוותר לה, להבין שתמיד יהיו קשיים ועליות ומורדות, אבל לדעת לקחת גם את הקשיים בפרופורציות.

אם יש לך רגעים שבהם את מעדיפה להיות לבד את יכולה לקחת לך זמן שבו תהיי עם עצמך, תנוחי, תפרקי את מה שכואב לך, תבכי ותשתחררי ואז תחזרי לפעילות עם אנרגיות מחודשות. ואל תחשבי שאנשים מקטלגים אותך כמכשפה ומשוגעת. לכולם יש קשיים ומשברים, גם להם. מניסיון את אף פעם לא יכולה לדעת מה מתרחש בחיים של אחרים. כולם בוכים ולכולם קשה לפעמים. ואנשים הרבה יותר אמפטיים ממה שנדמה לך. מאחלת לך שתעברי את התקופה הקשה.

 

[kasharel85]

אני בוכה המון

שולחת את בעלי לאמא שלו וקורעת את האוזניים של השכנים בבכי וצעקות זה עוזר לי בדיוק לשבוע שבועיים מה שמפריע לי זה שהיתה לנו אחת בעבודה שהתנהגה כמעט כמוני וסילקו אותה מהעבודה אחרי 8 שנים שהיא במפעל ועד היום כשהיא באה לבקר עברה שנה מעז סולקה עדין מתנהגים אליה לא יפה מדברים מאחורי הגב שלה משמיעים עלבונות וכן קוראים לה מחשפה גם אני לא סבלתי אותה ואני זוכרת לה שהיא היתה פוגעת בי למרות שסלחתי לה כיום אני מזדהה איתה אני הופחת להיות מחשפה כמוה ואני לא רוצה שיעיפו אותי מהעבודה ושכולם ידברו עלי דברים רעים ואני לא רוצה לקבץ נדבות ואני לא רוצה לחיות ככה כל מי שמדבר איתי אומר לי שאני חוצפנית לא מנומסת ולא נעימה והבעיה היא שאני לא שמה לב אני חושבת שאני מתנהגת כרגיל אני לא מבינה שאני פוגעת ברגשותיהם של אנשים ואני נפגעת כשמעירים לי הערות ואני יגדיר את זה ככה אני רגישה לעצמי ולא לאחרים ולא מתוך רוע אלה מתוך זה שאני לא שמה לב

 

[נסחפת עם הגלים]

חלק מהעניין של השיקום

זה להיות מסוגלת להשתלב בעבודה וגם מבחינה חברתית. יכול להיות שזה מוקדם מדי בשבילך ואת צריכה להתאזן מבחינה נפשית לפני שאת מתחילה לעבוד. אני מציעה לך להתייעץ עם הפסיכיאטרית והעובדת סוציאלית שלך.

 

[דר נצח גורן]

משמעות

שאלה לי אליך שמהווה בעיקר חומר למחשבה
האם ניתן מצד אחד להשלים עם החולי ומצד שני להתחייב לעשות הכל למען חיים עשירים ובעלי משמעות