שאלה של אמא.

[נירה63]

שאלה של אמא.

יש לי מתבגר בן 15,נראה כמו מתבגר בגיל 17. חכם נבון יפה תלמיד לא רע בכלל...אלא מה לאחרונה עונה בצוןרה לא יפה נובח עלינו בבית, כמובן שעל כל שאלה עם מי אתה יוצא בערב עושה טובה שהוא עונה...בקיצור לא קל. בעיקר להסביר שהחפירות שלנו ההורים באות ממקום של דאגה. אשמח לשמוע אתכם המתבגרים, מה קורה בגיל המעצבן הזה שלכם, וסליחה מראש שהשתמשתי במונח הגיל המעצבן, כך זה נראה מנקודת המבט שלי לפחות...

 

[נועלניקית1]

בתור ילדה שיש לה המון בעיות עם אמא

לפעמים זה מרגיש קצת מעיק, הover caring הזה. יותר מדי שאלות, יותר מדי דאגנות לחינם מעוררת הרבה פעמים חוסר סבלנות מצדנו. עצה שלי- לשאול דברים על החברים במקום מי הם החברים, למשל, אם הם חבר'ה טובים, אם הם מעשנים/שותים. יכול להיות שהוא גם סתם ראה את החברים שלו מדברים ככה להורים שלהם והוא שואף מזה את הלגיטימציה להתנהג ככה גם כלפייך...

 

[ththbh]

אני יגיד לך מה קורה

מפסיקים להרגיש כמו ילדים אם אמא שלך הייתה מתקשרת אליך כל יום לשאול מה את עושה ועם מי את נפגשת גם עליך זה היה מעיק נכון? את רוצה שהוא ימשיך להתנהג כמו ילד קטן שתלוי בהורים שלו ובגלל שהוא לא מתנהג ככה ההתנהגות שלו "מעצבנת" אותך... תסתכלי על בני אדם בגילאים שלך: גם הם רוצים להיות חופשיים, גם הם רוצים לדאוג לעצמם, גם הם לא אוהבים לתת דין וחשבון לאנשים אחרים על מעשיהם... אז מה כל כך יוצא דופן בגיל "המעצבן" הזה? את רוצה שהוא ישמח לענות על השאלות שלך? מה לעשות שהוא לא. זה מעצבן אותו, כמו שזה היה מעצבן כל אחד. ברור שהחפירות באות ממקום של דאגה, אבל הוא מתחיל להרגיש שהוא יכול לדאוג לעצמו. זה מה שקורה בגיל "המעצבן" שלנו וזאת נקודת המבט שלי איתי

 

[נירה63]

איתי יקר ערב טוב לך, ההבדל העיקרי

הוא שבגיל הזה משהו כמו 15-16 מצד אחד אתם רוצים לעשות מה שמתחשק לכם, להיות עצמאיים וזה נפלא. יחד עם זאת אתם עדיין ילדים/בני נוער ולא בטוחה ששיקול הדעת שלכם בגיל הזה הוא מדוייק, נכון. קראתי את דברייך בעיון רב, חושבת שבחלק מהדברים אתה בהחלט צודק, אבל שוב...עד גיל 18 החוק קובע שאתם וכך גם בני תחת חוקי הבית שלנו כאן, וכל אחד בביתו הוא, לא סתם המחוקק קבע שזה הגיל...כלומר לא הכל כל כך ברור לכם, ולא תמיד אתם יודעים להחליט מה נכון ומה אינו טוב עבורכם...בקיצור שיהיה טוב . תודה על תגובתך.

 

[second place]

דעתי היא,

שבני נוער הם תמיד קשים. יש כאלה שפחות ויש כאלה שיותר אבל הם תמיד עושים בעיות. התפקיד שלך כאמא זה לתת לבן שלך מקום להתפתח, לגדול, למצוא את הדרך שלו ואת העצמאות שלו אבל בה בעת לשים לו גם גבולות במקומות שהם הכרחיים. אם הוא יראה שאת קשובה אליו, אמפטית ומנסה להתחשב בו ולהקל עליו סביר להניח שהוא ידבר איתך בצורה יפה יותר וירגיש שהוא יכול לפנות אליך, לדבר ולשתף...