שאלה של אמון...

שלי87

New member
שאלה של אמון...

נתחיל עם רקע כללי: נשואה 5 שנים + 2 קטנים. לפני כשנה וחצי-שנתיים משבר זוגיות קשה מאוד. בעקבותיו טיפול שלא הצליח, אבל עם הבנה שנשארים יחד וממשיכים לנסות לבד. מאז המשבר אני לא מצליחה להרגיש ביטחון בקשר יותר, מה שמאוד משפיע על כל הליכי היומיום. חולמת בלילה שהוא עוזב ומשאיר אותי לבד, כל מריבה אפילו טיפשית נגמרת ב"אתה יכול לקום וללכת אם אתה רוצה...", לא מצליחה לקבל ממנו תמיכה בכלל (זה לא שהוא לא מנסה לתת, היא פשוט לא נכנסת אלי, אני אטומה לזה.) מרגישה לבד באופן קבוע, רע לי עם זה, קשה לי מאוד להתמודד ועוד יותר קשה לתרום לבניית זוגיות מחדש כך. אשמח לתובנות מחזקות.
 
../images/Emo42.gifהיי שלי, ברוכה הבאה

נשמע שאת עוברת תקופה די ארוכה בתחושה לא טובה. אני רוצה לשאול אותך- איך את מרגישה עם עצמך, כשאת מתנתקת (עד כמה שאפשר) מעניין הזוגיות? מה ממלא את ליבך, יומך נפשך מלבד הזוגיות? ובנושא הטיפול- האם את חושבת שהטיפול הייה טוב ואולי לא הייתם בשלים לו? למה כוונתך "טיפול שלא הצליח"? מה גרם לכם להחליט "ממשיכים לבד"?
 

שלי87

New member
הי דבי!

קודם כל תודה על ההתייחסות. לגבי השאלות שלך - אין ספק שמדובר בתקופה ארוכה יחסית, אולם כיום,התחושה הרעה אינה מתמשכת אלא "באה לבקר" לעיתים מאוד תכופות, במהלך הויכוחים והמריבות ליתר דיוק. בסך הכל אני לא עסוקה כל היום במחשבה על הזוגיות שלי, כמו רוב הזוגות הצעירים, אני עסוקה בהישרדות היומיומית של - עבודה, ילדים, בית...כמעט ואין לי את הפינות שלי עבור התחביבים האישיים, אולם בשלב זה הם לא חסרים לי. לגבי הטיפול - ניסינו לעבוד עם שני מטפלים שונים שעבדו בשיטות שונות אולם בעלי החליט כי הכאב אליו נחשף בטיפול הוא גדול מדי ואינו יכול לשאת אותו ולכן ביקש להפסיק, ואני קיבלתי את בקשתו. ההחלטה להמשיך נובעת מהאהבה הגדולה שעדיין קיימת בינינו, והתקווה שעוד אפשר לתקן את כל הנזקים שנפערו מחוסר תשומת הלב והשחיקה.
 
../images/Emo42.gifהיי שלי

האם יש אפשרות לחזור לאופציה של טיפול? איך את חושבת שהוא יגיב אם תאמרי לו כי במצב הנוכחי את נחשפת לכאב שאת לא יכולה לשאת, כפי שקרה לו בזמן הטיפול?
 

שלי87

New member
הי דבי

בשלב זה טיפול זוגי נוסף לא רלוונטי. פניתי לפורום על מנת למצוא תובנות להתמודד לבד, גם טיפול אישי יכול לבוא בחשבון, אבל אני לא מרגישה בשלב זה עניין לטיפול זוגי נוסף. אין לי עניין להמשיך "לדבר" איתו על הדברים. הקשר הוא מה שהוא וצריך ללמוד לחיות גם עם החסרונות שבו, אם אני יכולה להיות גדולה מהחיים ולחזק אותו יותר - הרווח של שנינו , אם לא - אז לא.
 
או קיי שלי../images/Emo39.gif אם כך

אפשרי בהחלט לשפר את המצב עם התגייסות שלך לבד. אני חושבת שהדרך מתחילה כאן בהרחבה ופיתוח העולם שלך. זה לא אומר להירשם לעשרה חוגים, לעשות צניחה חופשית וללכת כל יום להרצאה, אלא- לפתח את הזוגיות שלך עם עצמך. את מציינת שאת מרגישה הרבה לבד, אם כן, נסי ליהנות גם מהלבד. תהיי מוכנה להיות לבד, להרגיש לבד כך שהמצב הזה לא יוריד מאיכות חייך. האם יש משהו שמזמן לא עשית? משהו שאת אומרת לעצמך "כשיהייה זמן אתפנה לזה"? משהו שאת אומרת לעצמך "איך בא לי...."? (אין כאן קטן או גדול, הכל בעל אותו ערך)
 

שלי87

New member
דבי!

אני חושבת שהכיוון הזה לא מתאים לי. אני לא רוצה לעבוד על הלבד שלי, התחתנתי על מנת לחיות ביחד, לא לבד. אני לא מפחדת מה"לבד" וגם יודעת להנות ממנו אם יש צורך בכך, אך לא כך בחרתי לחיות. אני לא רוצה ללמוד ולקבל את התחושה הזו, לא זו צורת החיים שאני רוצה ובוחרת. אם ישנם דברים שאני רוצה ואוהבת אני עושה אותם, אין לי חלל בחיים של "אני", בתור אחראית למעשי, כשאני תלויה רק בי אני יודעת להסתדר מצויין, אני לא תלותית בחיי הזוגיות שלי. אבל, מה שבעצם מעיב על הקשר הוא חוסר הביטחון שלי בקיומו. אין לי ספק שאם הוא יגמר אסתדר מצויין, לא מכך אני מוטרדת כי אם מחוסר הוודאות של - האם/מתי יסתיים וכן חוסר האמון בבן הזוג בנוגע ליכולתו לתמוך בי כשאצטרך. בעבר כשבן זוגי היה מביע אהבה מוחלטת שאינה תלויה בדבר, לא היה קיים חוסר בביטחון, אולם מאז המשבר ההרגשה התמידית שלי היא שאהבתו תלויה בדבר, ועלולה להסתיים בכל רגע. אני ממש מודה לך על הקריאה, התשובות והכוונה האמיתית לעזור.
 
כלים

מה שקורה בינך לבין בעלך הוא שאתם נמצאים בסכסוך, יש דרך לקבל כלים כדי למצוא פתרון ואיך ליצור בחזרה את האמון את הפתרונות ואת הזוגיות מחדש. אני למדתי את הדברים ואיך אפשר אחרת בסדנת מייק אור ברייק של הומניקיישן, טנדו..
 

שלי87

New member
תודה איילת

אך זה לא השלב שבו אנו נמצאים - מייק אור ברייק.
 
למעלה