אה...
כשהתכוונתי לסוג אחד לא התכוונתי ששני סונטה אלגרו לא יכולים להופיע ברצף באותו פרק, אלא שהמבנה עצמו הוא בעל פרשנות אחת ויחידה, מה שעשוי להשתנות הוא הטרמינולוגיה (במובן שטחי ביותר) אם כי יש מקרים שבהם הבחירה במונח שונה לתיאור המבנה מעידה על סדר עדיפויות שונה. למעשה מרבית המוסיקה בוודאי בקלסיקה וגם אח"כ, לרבות שנברג הרבה פעמים, בד"כ, מורכבת ממספר לא רב מדי של פסקאות עוקבות, שכל פסקה בנויה מכמה משפטים, מעט או הרבה. בהתאם לסגנון ולתקופה משתנות ההגדרות של מהי אותה פסקה ומהו אותו משפט. במקרה של המוסיקה הקלאסית, כולל בטהובן המוקדם, ישנן הגדרות ברורות (שגם בטהובן פעל בהתאם לקונספציות האלה) לגבי התנאים שהופכים רצף של פסקאות ליצירה, ורונדו, למשל, זהו רצף של יצירות קצרות, הבאות בשרשרת (ולא משנה האם החומר המוסיקלי הפותח משמש כמעין פזמון חוזר). כנ"ל לגבי וריאציות - מדובר למעשה ביצירה קטנה שחוזרת על עצמה בויראנטים שונים, ולא ביצירה רחבת היקף פסקאות, כמו למשל צורת סונטה. המקרה שטרגדיה לירית הזכיר, של שונברג, זהו בדיוק מקרה כזה: מבחינת תפקוד מוסיקלי לא משנה היכן המלחין הציב קו כפול לסיום פרק. אין דבר כזה מבנה (ברובד של תפקוד מוסיקלי) של יותר מצורה אחת (שתי סונטה אלגרו ברצף). מדובר בשתי יצירות שונות (והקשר תימטי ביניהן לא רלוונטי בעניין הזה) שמנוגנות ברצף ללא הפרדה, ולא בצורה כפולה או משהו כזה.
