שאלה של מתחילים

[youngG]

שאלה של מתחילים../images/Emo53.gif

שלום לכולכם! אני בחורה בת 20 ויש לי חבר מזה שנתיים ו9 חודשים.הוא למעשה מערכת היחסים הראשונה שלי ואני אוהבת אותו מאוד אבל הבעיה היא שכמו בכל קשר ארוך השגרה מאכלת כל חלקה טובה בקשר. אומנם אני אוהבת אותו אבל מצד שני צריך להפיח חיים בקשר ולהשקיע בו באופן שמזכיר החייאה של חיי נישואים. השאלה שלי כלפיכם היא האם עדיף להשאר בקשר מכיוון שאנחנו נשמות תאומות או לנצל את הגיל הזה כמו שרק בגיל הזה ניתן?

 

[נועה לביא]

איכשהו היה לי ברור

שזה עוד אחד מהסט של הפורומים שכל פעם ללא יוצא מן הכלל שאני נכנסת אליהם אני מרגישה צורך לדפוק את הראש בקיר... "האם עדיף להשאר בקשר מכיוון שאנחנו נשמות תאומות או לנצל את הגיל הזה כמו שרק בגיל הזה ניתן? " תטילי מטבע, תגידי לי מה יצא ותעשי ההפך...

 

[ק א ס י ו פ א ה]

נועה יקירתי,

שאלה רצינית זכאית לתשובה רצינית. ואף אחד לא חייב ענות לשאלה שלא נראית לו. אבל אם הוא עונה, אז בכבוד ורצינות. OK?

 

[ק א ס י ו פ א ה]

אולי הבעיה כי יש לך גם וגם

את גם צעירה יחסית וגם כבר בקשר מאוד ארוך ודי ממוסד. אולי תשאלי את עצמך, מה בקשר הזה מפריע לך? מה היית עושה אם לא היית בקשר שאת לא יכולה לעשות עכשיו? איך היית מנצלת את הגיל? ואולי כל דבר את יכולה לעשות גם עם בן הזוג? דווקא בגלל שאתם צעירים יש לכם אפשרות נפלאה להתפתח ולהעשיר את עצמכם יחד. זאת אם אתם אכן נשמות תאומות כפי שהגדרת.

 

[seeyou]

מערכת היחסים הראשונה שלך?../images/Emo140.gif

צודקת! "בכל קשר ארוך השגרה מאכלת כל חלקה טובה בקשר" כל זה רק אחרי שנתיים ו9 חודשים... אני חושב שבימינו ,בתקופה המודרנית ה"זוגיות" לאורך זמן לא מתאימה לכולם,לא בגלל הגיל או בגלל הנורמה חברתית! בקשר למחשבה שלך :"לנצל את הגיל הזה כמו שרק בגיל הזה ניתן?".. לאישה אין גיל...אם היא נשארת אישה... ריבוי מערכות יחסים, יתן לך הרבה "ידע", סיפוק, ריגוש, וגם כאב לב... הרי כפי שאת מבינה,לכול דבר יש סוף! לא בטוח שבכול מערכת תוכלי למצוא "נשמות תאומות "...הרי את מחפשת את הגוף ולא את הנשמה! גמר חתימה טובה יוסי

 

[הפרי האסור 2003]

אם לא טוב לך

תצאי ממנו. אם את אוהבת אותו, נסי להפיח חיים בקשר ודברי איתו. למה אנחנו צרכים לקבוע את עתיד מערכת היחסים שלכם?

 

[ShirShir]

מניסיוני../images/Emo26.gif

כשלא טוב לך מנסים לעשות טוב, נותנים צ'אנס. אם זה עדיין לא עובד, עוזבים וממשיכים הלאה. אם את רוצה לתת לזה צ'אנס, תנסי קודם כל לדבר עם החבר, לשתף אותו בהרגשה שלך, אין כמו כנות ופתיחות כדי לטפל במשהו מעיק... יחד אם זה, או לפני זה (איך שתבחרי) תנסי ללבות את האהבה מחדש, את ההתלהבות הראשונית, את התשוקה, את העניין או כל דבר אחר שנראה שהוא דועך ונעלם... רוצה לספר לנו עוד? יכול מאוד להיות שעוד כמה מאיתנו חוו חוויה דומה... אולי למישהו מהמנוסים יהיו עוד טיפים או רעיונות למחשבה. בהצלחה!!

 

[אלמוגית 5]

וגם מנסיוני - לבתי היה סיפור דומה

מאד. והיא נפרדה מהחבר. הרבה מאוד שנים לקח לה ליצור קשר יציב עם מישהו היא החליפה בני זוג בלי סוף ולא מצאה בן זוג מתאים כמו הראשון. הוא בינתיים התחתן נולדו לו ילדים והיא נשארה בלי זוגיות טובה הרבה שנים והתחרטה מאוד שעזבה אותו.

 

[youngG]

../images/Emo51.gif אבל עדיין....

תודה לכולם על התגובה..אבל אני אנסה לפשט קצת את הדברים אני לא מבקשת ממכם לקבוע את עתיד היחסים(בתגובה לפרי אסור) אלא רק יעוץ מכיוון שעקב גילי הצעיר המשליך על חוסר נסיון וכן שלב החיפוש העצמי לאחר השחרור מהצבא וכו' אני מפחדת לעשות טעויות..אולי ממרום נסיונכם הכל נראה הבל והבלים אבל עבורי כל החלטה נראית גורלית משהו. אני עוברת עכשיו מן משבר גיל התבגרות והפחד שלי שאותו חיפוש עצמי בעצם גובה קורבן בדמות האהבה שלי,למעשה קורבן בעל משמעות בעבור חוויות שטחיות לכאורה...האם אתם במבט לאחור יכולים לומר שקורבן כזה הוא מוצדק?

 

[SweetHoney]

לדעתי את צעירה מידי בשביל "להלחם"

על חיות של מערכת יחסים. נכון שהכל ניראה לך גדול ומשמעותי, וזה בהחלט בסדר גמור. אבל אם היית שואלת אותי כ"חברה", "אחות גדולה" הייתי אומרת לך - להמשיך הלאה... התנסויות בחיים זה דבר נהדר, לפעמים גם כואב ומאכזב, אבל מלמד אותנו מה אנחנו רוצים, אוהבים וכו'... בזוגיות. שמבחינתי זו הדרך הנכונה של התנסויות עד שמגיעים יום אחד לבשלות ומכירים משהוא שמוציא את כל הטוב שבנו וגורם לנו להרגיש בקלות שבאהבה... לראות את היופי שבזה ולתת לנו אנרגיות להמשיך ולטפח את מערכת היחסים מידי יום, שעה-שעה. בהצלחה

 

[danshan]

תשובה של מתחיל...

טוב לדעתי יש כאן כל מיני תשובות שלא ממש לעניין שהרי קשר קשר הוא עניין של אהבה... ואם אוהבים אז את כל השאר אפשר לדחוף לתחת ( תסלחו לי על הביטוי... )... אני חושב שאם השגרה מתחילה לאכול אתכם פשוט תשברי שגרה... אם הוא מפחד נניח ממשהו פשוט קחי אותו ותעשו את זה ביחד ( סתם נניח קפיצת בנג'י... ) ולהפך... צאו לטיול ענק בחו"ל גם אם לא במיידי אלא רק בעוד תקופה זה עדיין לטעמי יכול לתת טעם לקשר... פשוט תעשי משהו קיצוני שקצת ישבור את השגרה שהצד השני ירגיש, מאיפה זה נפל עלי... לא ידעתי שהיא מסוגלת.... וכו'... אני חושב שזה יכול לעזור וכהקשר שלי יגיע למצב של שגרה והוא כנרה יגיע כמו כולם למצב כזה זה מה שאני מתכנן לעשות... אני נמצא בקשר כבר כמעט שמונה חודשים ועדיין לי לי פרפרים שאני עומד לפגוש אותה גם אם זה שש פעמים בשבוע...

) בהצלחה!!!

 

[גפן27]

כאחת שהיתה במצב דומה בגילך

אני מייעצת לך להפרד ממנו ולחוות את חיי הרווקות בצורה המהנה ביותר שניתן. אבל לגלות לך משהו: אני הייתי בגילך במצב דומה, מלאת שאלות לגבי המשכי אתו, ולא עזבתי. למה? כי ככה הייתי בנויה. כי אלו היו הצרכים שלי. אז מי יכול לענות במקומך? אף אחד. וכנראה שלפעמים גם דרך מלאה בספקות ובשאלות, היא פשוט דרך שאנחנו צריכים לעבור. "יתן לך אלוהים כוח- לשנות את הדברים שביכולתך לשנותם, שלווה - להשלים עם אלו שאינך יכולה לשנות, ובינה - להבחין בין אלו לאלו."

 

[yupy9]

אני חושבת שהבעיה היא לגמרי אחרת...

את כ"כ צעירה ואת במערכת יחסים שאפילו לא מלאו לה 3 שנים עדיין - ואת כבר מרגישה שחוקה כמו אישה נשואה... אז אני מבוגרת ממך כמעט בעשור, עם בעלי כבר שנתיים וחצי גרה איתו ממש מתחילת הקשר ותוך כדי התחתנו - ואני לא יכולה להזדהות איתך בכלל! 3 שנים זאת עדיין התחלה כ"כ טריה...! ואם אני חושבת על המערכת יחסים הקודמת שלי בה הייתי 3 שנים - ממש לא הרגשתי כך! לדעתי יש ביניכם איזו חוסר עניין בסיסי. או שאתם משעממים אחד את השני, או שאין לכם עניין כל אחד בחייו שלו ללא כל קשר לזוגיות ביניכם (אגב תופעה שעלולה לקרות במערכות יחסים בגיל צעיר) - יתכן ועוד לא ממש "מצאתם" את עצמכם בתור יחידים, כל אחד לעצמו - ואיכשהו אתם מצפים מהשני שיכניס עניין לחייכם... יש לי הרגשה שיש פה נוחות והרגל בעיקר... ופחד "לקום על הרגליים" ולצאת אל העולם הגדול וזו לוא דוקא "אהבה"... מה שבטוח לאור גילך הצעיר- את יכולה לקחת את הזמן ולבדוק את הדברים לעומק לפני שתחליטי לכאן או לכאן... (סה"כ את כותבת מה שנראה לך לנכון וזו לוא דוקא התמונה המלאה...) ומה שלא תחליטי - שיהיה בהצלחה!

 

[קרן ש מ ש]

מרגישה כמוך

איך שקראתי את ההודעה שלך הרגשתי כאילו אני מדברת... אומנם אני רק בת 18 אבל אני מאמינה בלב שלם שמצאתי את האחד. אנחנו בקשר אוהב חזק ויציב מזה שנתיים והרוחות נושבות לכיוון חתונה (אחרי ששנינו נסיים צבא). ועם זאת יש בי מין ספק שכזהת שאולי עוד בערך 20-30שנה אני אצטער שלא חוויתי את הגיל היפה הזה עד הסוף. לפעמים אני מרגישה שהייתי רומה להכיר את בן זוגי רק בעוד כמה שנים טובות..אחרי שעברתי כמה מערכות יחסים. מצד שני גם לי יש את ההרגשה שזה טימטום נוראי לעזוב מערכת יחסים כול כך טובה ואוהבת לטובת אי-וודאות ומערכות יחסים מזדמנות וחסרות טוכן-וכול זאת רק בשביל לחוות את הגיל... מכיוון שיש לנו מערכת יחסים מאוד כנהת דיברתי איתו על הנושא... התמודדנו איתות ואנחנו מנסים לחשוב מה הלאה.. יש לכם אולי הצעות?