אמצאות מודרניות
דווקא לא, פרידה. מושגים כמו הומוסקסואל, לסבית, הטרוסקסואל, הם אמצאות מודרניות. הם נוצרו במהלך המאה ה-19, כתוצאה של שינויים תרבותיים וחברתיים שהצטברו במהלך מאות השנים שלפני כן, שיצרו צורך לסגור בני אדם בתוך מסגרות זהותיות קשיחות, ולהבטיח את ההגמוניה של המיניות ההטרוסקסואלית. לא שאנשים לא הזדיינו עם בני מינם לפני כן, כמובן, אבל איש לא היה מעלה על דעתו לראות בהם "הומוסקסואלים", למשל, כלומר אנשים שכל זהותם והווייתם נגזרת מנטייתם המינית. לאונרדו דה וינצ´י, למשל, אהב מאד להשכיב בחורים צעירים, וזה היה די ידוע בסביבתו, אבל אם היית שואלת את בני זמנו של לאונרדו מה הוא, הם היו אומרים לך שהוא אמן, שהוא מדען, שהוא איש משכיל, שהוא בן העיירה וינצ´י, ועוד מיני דברים. איש לא היה אומר לך שהוא "הומוסקסואל", כי המושג הזה כזהות נפרדת ומובחנת פשוט לא היה קיים. אגב, תקופה מסויימת במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נחשבה המילה "הטרוסקסואל" למושג מגונה, כמבטאת מיניות חולנית וחסרת רסן. אכן, הגלגל מסתובב לו. הצורך הזה, לסגור את המיניות בקופסאות ולתייג אותן, הוא דבר מודרני, כמו הנטייה להגדיר אנשים על פי מיניותם. לשמחתנו, התרבות היא דבר משתנה ללא הרף, וגם הגדרות לשוניות נמצאות בתנועה מתמדת. איש לא ידע לפני כמה עשרות שנים מה זה ביסקסואל. עצם הרעיון היה מעביר חלחלה אצל מרבית האנשים ההגונים. היום מדברים על קוויריות, ועל מיניות משתנה, ועל חציית גבולות, ומי יודע על מה ידברו מחר. הצרה היא שתבניות החשיבה משתנות לאט, ואנשים ממשיכים לדבוק בנטיה לתייג דברים: מה שם ייקרא למי שנמשך לטרנסג´נדרים שאינם טרנסקסואלים? ההנחה היא, שחייבים לתת לזה שם, ליצור עוד קופסה, להדביק עוד תוית. ואולי נזרוק את כל הקופסאות ונישאר עם מה שחשוב באמת, עם בני אדם, ועם מיניות משוחררת, ועם נשמה חופשית ויכולת לאהוב וליהנות מן החיים על כל הטוב שבהם? נורה