שאלה שמאוד מטרידה אותי

[אלון אא]

שאלה שמאוד מטרידה אותי../images/Emo11.gif

אני מוצא המון חיבור ביני לבינכן. נשמע מוזר? דווקא לא. אני בשלבי חיפוש של "אם פוטנציאלית". לא ממש מוצא זמן ודי חושש. מה אני רוצה ממכן. אל דאגה אני לא מנסה להעביר אתכן צד

אני רוצה לדעת אם הייתי הולך על כוון של פונדקאות או אימוץ, איך מתמודדים עם הילד במצב כזה. מוזר יש לי חברה מאוד טובה חד-הורית שיש לה שני ילדים. מעולם לא שאלתי אותה. לא הרגשתי בנוח. מפחיד אותי שהילד יום אחד יבוא ויצעק למה אין לו אמא. רציתי לשמוע קצת מאנשים מנוסים. תודה

 

[TWEETY =^.^=]

טופ את דעתי אתה מכיר../images/Emo140.gif

בכל זאות אחזור עליה בתקווה לשמוע עוד דעות. אז ככה,,,לכיוון פונדקאות הייתי הולכת, אם חשוב לך שילדך יהיה מזרעך. לאימוץ הייתי הולכת, אם הכמיהה היא לילד ולאוו דווקא מזרעך - במקרה זה, אני הייתי בוחרת באימוץ ולא בפונדקאות. באופן אישי, לו יתגלה שהביציות שלי כבר לא מה שהיו פעם ושלהריון לא אוכל להיכנס, אני הייתי פונה לאימוץ מתוך אידיאולגיה ומתוך האמונה שילד זה ילד, ובילד מתאהבים כבר מהדקות הראשונות. אבל זו אני

ואם לומר את האמת,,,לו היה לי כסף היום, הייתי מאמצת בכייפ במקום לעבור את יסורי האפריים האלו לאחר מספר כשלונות. לגבי מה לומר לילד,,, ילד שנולד למציאות מסויימת, לומד לחיות איתה ולהתמודד איתה. וזו באמת נקודה שאינך שונה מאיתנו.,,, לילד שלנו יש אמא אבל אין אבא, לילד שלך יש אבא אבל אין אמא. ואני אספר לך סיפור שאני תמיד מספרת,,, יש לי חברה ולה ילד בן 6, מיום הולדתו הוא ישן עם אימו. יום אחד הוא בא הבייתה ואמר - "אני רוצה אבא

" אימו ענתה לו,,,O.K. אין בעיה, אבל אבא ישן עם אמא. חשב הילד וחשב,,,ולבסוף אמר,,,אז אני לא רוצה אבא

בקיצקצ,,,אם חום ואהבה שתיתן לילד שלך, אני בטוחה שלא תחסר לו אמא במשרה מלאה. ולדוגמה,,,היה לנו חבר בפורום שאימץ ילד וכמו שאני שומעת ממנו מידי פעם, אין מאושר ממנו עלי אדמות.

 

[VALENSIA]

גם אם לי היה כסף

הייתי מאמצת ולא עוברת את הייסורי שמואל האלו. אין דבר יותר יפה בעולם מאשר לאמץ ילד. אבל השאלות. זה קשה, קשה מאוד. אתה צריך להבין את עצמך קודם. לדעת שיהיו לך כוחות נפש לענות לילד, ולהיות בטוח שמה שאתה אומר לו זו האמת הפנימית שלך, והיא הכי חזקה ונכונה שיש. תלוי גם מאוד באיזו חברה חיים. מה הילד רואה מסביב. אם כולם משפחות קונבנציונאליות מסביב, לילד (שרוצה רק את הבנלי והשגרתי עד גיל מסוים) יהיה קשה. אם תדאג לחיות בחברה שאתה לא היחיד החד הורי שם, לילד יהיה קל הרבה יותר, ובצורה משמעותית. הנה כתבתי על משהו שאין לי נסיון בו, ובכל זאת הצלחתי (אני מקווה) להזדהות. במה שכן יש לי נסיון, זה בילדים. והם רוצים שיגרה, בנליות, להיות כמו כולם. והם מתרגלים למציאות הרבה יותר טוב מאיתנו, אבל הם צריכים את הבטחון שלך במצב, ואז אתה גם מצליח להעביר להם את הבטחון הזה. תפוז ולנסיה (שממש לא יכולה בלי לדחוף את האף שלה לכל מקום)

 

[ירון ג.]

אלון אא היקר

החשש שלך ברור וכל משפחה חד הורית מעלה את הסוגיה הזו... ואני מפחד להפחיד אותך עוד יותר ולומר :"הוא יגיד :למה אין לי אמא?, אני רוצה אמא, למה לכולם יש ורק לי אין" בניסוח זה או אחר.... כמו שאמרה טוויטי "ילד שנולד למציאות מסויימת לומד לחיות איתה" אבל עדיין הוא מעלה המון שאלות בדרך.... התשובה הטובה ביותר היא כמובן האמת

מתובלת בהמון אהבה ואת הכל לומר תוך כדי חיבוק. יש סוגים שונים של משפחות: ללא אבא (חד הורית או שתי אמהות) ללא אמא (חד הורי או שני אבות) גרושות (אמא פה ואבא שם...) משפחות שכולות, משפחות עם קשיים כלכליים (למה לכולם יש נייק ולי יש נעליים משוק הכרמל?), אבא לבן ואמא שחורה והיד כמובן נטויה.... כשהילד שואל "למה אין לי אמא" מסבירים לו את האמת (מה האמת שלך?) אבל בעיקר, קשובים לקושי ונותנים לו כלים להתמודד איתו.

ים. ו

טוויטי כל אתמול והבוקר ניסיתי להיכנס ורק על הפורום שלך הייתי מקבל הודעה "מבצע אתחול במערכת, אנא המתן" אז לא שכחתי את בקשתך / התעלמתי ממנה, היו לי קשיים טכניים. אבל אני רואה שכלום בסופו של דבר לא נשאר תלוי באוויר.... שלך, ירון.

 

[אושרתת]

היי אלון

אמנם אני עכשיו בשלבי הגמלות מהאינטרנט אבל בכל זאת רוצה לענות לך. דעתי האישית כמובן,, אם הייתי במצבך הייתי הולכת על אימוץ. ולמה? כי אני חושבת שיש המון ילדים שחיים במוסדות ומחפשים בית חם ומישהו שיאמץ אותם לחיכם (רשמתי נכון? לא חשופ) אם אתה בקטע של גנטיות אז כמובן כדאי ללכת על פונדקאות אבל אם לא חשוב לך ענין הגנטיות בצורה הסטרית אז תחשוב על זה שאתה יכול לעשות שני אנשים מאושרים אותך ואת הילד שתאמץ. בטוח שיום אחד יבוא הילד ולא משנה באיזו דרך בחרת וישאל אותך איפה אמא....אבל סביר להניח שבמשך השנים כשהוא יחיה אתך, הוא יבין באיזו דרך חיים אבא שלו בחר לחיות. מן הסתם, בהתחלה לא יבין את הענין אבל לכשיתבגר הוא יבין ידע ואולי קצת יכעס,,,אבל בסוף לא תהיה לו ברירה אלא לקבל אותך. זאת דעתי האישית בלבד,,,בטח יש כאלו שלא יסכימו איתי. בכל אופן שתהיה לך דרך מוצלחת בכל אשר תבחר... אושרת שממש לא חד הורית....

 

[אושרתת]

אה ועוד משווו למה להתבייש מחברה שלך

לא הבנתי בדיוק....הרי היא לא פשעה או משהו כזה...???!!!

 

[אלון אא]

מסכים איתך, היה נראה לי

שזה נושא מאוד רגיש. ואולי גם היא חברה טובה יותר במובן הרגשי

ולא כל-כך התקשורתי. אני גם לא מבין למה לא שאלתי אותה עד היום.

 

[b e t y a]

הי אלון, שמחה לראות אותך במחוזותנו,

לשאלתך: רק אתה יכול לתת תשובה לשאלה שלך, רק אתה יודע עם מה אתה שלם, וזו הדרך שעליך לבחור. אני אישית קצת סקפטית לגבי פונדקאות, מכייון שאני מבינה שבמהלך ההריון עוברת האישה תהליך (הטבע דאג לכך ע"י הורמונים) רגשי ונפשי בנוסף לתהליך הפיזי, והיו כבר מקרים שנשים התחרטו כי הרגישו שלא יכולות להיפרד לאחר תשעה חודשי הריון. אבל אולי מזלך יהיה יותר טוב. לגבי הפחד שלך שיבוא יום והילד "יצעק" למה אין לו אימה, תצטרך להכין את עצמך לכל תסריט אפשרי, ולכל שאלה שישאל הילד בכל שלב של גידולו, תוכל לקבל עזרה מבעלי מקצוע (יש לנו אחד כזה בפורום אם אינני טועה), ומאנשים שהיו שם. גם אני לא מבינה למה אתה לא יכול לשאול את חברתך החד הורית שאלות, שהרי כולנו באותה סירה, ולי זה ממש לא מוזר שאתה מוצא את עצמך מבקר גם אצלנו. בהצלחה

 

[אלון אא]

אז ככה כנראה שלא ממש הסברתי את עצמי

לא החלטתי על שום כוון. מבחינתי הכל פתוח כולל עם בחורה. העניין הוא שהשיקול לעשות זאת לבד נפגע בגלל החששות מעובדת היותי הורה יחיד על כל השלכות העניין. מנסיון אני יודע שהרבה פחדים נובעים מבורות ומהעובדה שלא ממש נוגעים בנושא. אז הנה אני רוצה לבדוק ביחד איתכן. תודה על התגובות. אלון

 

[TWEETY =^.^=]

אלון חמוד,,,

החששות שלך ושלנו זהים הם ולו רק בגלל העובדה, שה"תופעה" עדין לא תפסה תאוצה והיא עדין בחיתוליה - פה בארץ בכולופן. מבחינתי "תופעה" מושרשת, מקובלת ונפוצה זה, שבכל גן יהיו לפחות 2-3 ילדים כאלו. כיום המצב הוא שמשפחה חד הורית, צריכה ממש לחפש משפחה דומה על מנת שילדהם יזדהו עם המצב. אני מוצאת שזה נהדר שאתה חושש, מאחר וזה מראה על אדם שקול ואכפתי,, לכן אני משוכנעת שתהיה אב נהדר לילדך.

ים מלא

ות מלא

 

[VALENSIA]

בכל הגנים שהיכרתי

דרך הבן שלי לא היתה אף חד הורית ובטח שלא אף חד הורי. מה זה אומר? שהתופעה לא מושרשת כלל, ובמצב כזה אולי קשה יותר להיות יוצא דופן, בעיקר מצד התחושות של הילד. (אני מחיפה, אולי המצב בתל אביב טוב יותר?)

 

[TWEETY =^.^=]

../images/Emo7.gifגם אצלנו אין בכלל

אם כי שמעתי שיש פה איזה חד הורית שהיום צריך להיות לה ילד כבו שנתיים שלוש / ילדה. אבל אני לא מכירה אותה. וכן, זה אומר שהתופעה אצלנו לפחות עדין בחיתוליה. האחות שמזריקה לי אצלנו בקופה, אמרה לי יום אחד שאם היא הייתה בוחרת בדרך שלי, היא הייתה מחפשת עוד משפחות שכאלה, ואולי אפילו גרה יחדיו באיזה בית גדול. רעיון נחמד לא

אני לא יודעת אם מעשי, אבל נחמד.

 

[VALENSIA]

איפה זה אצלנו?

בקשר לבית גדול. אני כל הזמן מפנטזת לגור עם המשפחה המורחבת שלי, באותו בנין לפחות. היום בעיר הטכנוקרטית כל אחד לחוד. העיר יוצרת בדידות מחרידה. איפה הם הימים שהסבתא היתה גרה ביחד עם ילדיה, בבית ענק, וככה יש בייבי סיטר, וככה הסבתא לא לבד, וככה יש עזרה ליולדת, וככה הילדים מבינים שיש כל מיני גילאים, ואין את הנתק הזה בין הסבתא סבא לבין הנכדים. אפשר לאהוב את כולם, גם את המבוגרים ביותר, ואפשר ללמוד מהם. אני מתגעגעת לתקופה כזאת, למרות שאף פעם לא חייתי כך.

 

[VALENSIA]

ועוד משהו שיפתור את כל הבעיות

אפשר לפתח מודל של קומונות אה-לה שנות ה-60. אז לא צריך תרומת זרע או ביצית, לא צריך פונדקאיות, הילדים הם של כולם, יש מבחר של גברים, יש מבחר של נשים, מי שמוצא עבודה עובד בחוץ, אין בעיות פיטורין. הכל רק באהבה ובכיף. לא חווים בדידות אף פעם. אתן חושבות שהיום אפשר לחיות במודל כזה של קומונה? או שכבר איבדנו את התמימות שלנו, ואת התקווה שהיתה לילדי הפרחים של שנות ה-60 לשנות את העולם למשהו טוב יותר?

 

[טוט]

קומונה

גם אני חשבתי לא פעם שזה רעיון מצוין לחד הוריות: קומונה, קיבוץ קהילתי, בית גדול שבו חולקות/כמה משפחות קטנות, או סתם קשרי קהילה/ חברה קרובים. זה עשוי מאוד להקל על קשיים כלכליים, חברתיים, ביבי סיטר, משפחתיות וכו´. ואגב, האם למישהי/ו יש כאן ניסיון או ידע - איך קיבוצים מקבלים חד הוריות?

 

[TWEETY =^.^=]

היו זמנים ../images/Emo4.gifאם כי ,,,,,

אצל בני הדודים שלנו זה עדין ככה.

 

[הרמוניה]

מנתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה

עולה כי "שיעור הלידות של נשים לא נשואות בגילאים 39-35 עלה ב10 השנים שבין 1989 ל-1999 מ-19 ל-31 לאלף"(2300 לידות כאלה ב99 אם כי אני מניחה שאצל חלק הסיפור הוא אחר) כך שיתכן וכן נתחיל לפגוש אחת את השניה גם בגנים ובבתי הספר.... אני אגב אצטרך להחליף דירה מתישהו והשיקול איפה יש עוד ילדים חד הוריים בהחלט יהיה אחד השיקולים הרמוניה

 

[TWEETY =^.^=]

../images/Emo151.gif אתן יודעות מה../images/Emo35.gif

בהתחלה צחקתי על ההצעה שלה - אחר-כך חשבתי לי שהיא מאוד פרקטית והגיונית, אבל לא העזתי להעלות את זה לדיון ועכשיו אני שמחה שזה עלה, כי זה באמת אחלה רעיון ששווה דיון ובדיקה. בקיבוץ אגב, אם כבר ישקלו על לקבל "חדוריות", אז זה רק הצעירים שבהם שממוקמים באיזורים, שאפילו בלי ילדים לא הייתי הולכת אליהם.