שאלה שממש ממש חשובה לי

[veredm4]

שאלה שממש ממש חשובה לי

אתמול שאלתי כאן על קורס מדריכי כושר ותודה לאורי, מצאתי את התשובות שרציתי בחיפוש בפורום. עכשיו לשאלה ממש קריטית מבחינתי. אני מתאמנת מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד הייתי מעוצבת וספוטיבית להפליא ואפילו יותר מדי. לפני כעשרה חודשים אישפזו אותי במחלקה להפרעות אכילה למשך חמישה חודשים ושם נאסר עליי להיתאמן (משום מה) וניפחו אותי קיצר עליתי במשקל בצורה מטורפת - ואני לא מגזימה- ממש עודף משקל...כשיצאתי מהבית חולים עברתי לתפריט מסודר וחזרתי להיתאמן, הבעיה שאני בקושי מצליחה לרדת ולהיתעצב מחדש. הרופאים אומרים שדפקתי לעצמי את כל החילוף חומרים. אני באמת רוצה לעשות את הקורס של המדריכים , זו התוכנית שלי כבר הרבה הרבה זמן, רק שעכשיו אני כבר לאיודעת אם כדאי לי לעשות אותו כי אני לא יודעת עד כמה אני אצליח לרדת במשקל ולהיתעצב שוב וכמה זמן זה הולך לקחת לי.... אני יודעת שמבחינתי אני לא אוותר כי יש לי משמעת עצמית מאוד מאוד גבוהה. השאלה שלי היא האם כדאי לעשות את הקורס עכשיו למרות שאני ממש לא בשיא הכושר שלי ושהתעודה, איך אומרים "תהיה ביד" , או שכדאי לחכות שאני אחזור לכושר מלא ואתחיל לרדת בחזרה. אין לכם מושג כמה שהמצב מתסכל אותי. בבקשה ממכם, אני ממש צריכה תשובות. תודה רבה מראש

 

[רונן לין]

להבנתי - את מערבת שני תחומים

1) הרצון לחזור לכושר 2) הרצון לעשות קורס מדריכי כושר. ומה שאני עוד אני קורא (בין השורות), שהסיבה שאת סובלת מהפרעות אכילה, היא אולי מה שגורם לבלבול שבין התחומים, ידע הוא כוח ואחרי שתסיימי את הקורס יהיה ברשותך מידע רב יותר, מה לעשות עם המידע זה כבר סיפור אחר..., עם הפרעות אכילה מתמודדים בדרכים שונות ובעיקר עם רמת מודעות גבוהה וקבלה שזה מה שיש לך ועם זה מתמודדים. כמו שהבנתי (שוב, בין השורות), את עדיין מניחה שהפרעת אכילה "עוברת עם הזמן" והרופאים סתם "ניפחו אותי משום מה...", אז זהו שההתעסקות עם נושא האוכל/הצורה/דימוי הגוף ממשיך ויהיה שם תמיד, מה שיכול להשתנות זאת הקבלה שלך את הדברים. ראיתי את החתימה שלך עם הפניה לאלוהים ("לקבל את הדברים שאי אפשר לשנות"), חשוב שתאמיני קודם כל שהאישפוז היה לטובתך, כשההוכחה היא העובדה שמרשים לך לחזור לפעילות גופנית, אבל חשוב שתהיה עם מודעות רבה ובעצימות שונה ממה שעשית בעבר.

 

[ליא18]

הפנייה לאדם שעשוי לסייע לך בתהליך קבלת החלטה

שלום ורד, ראשית,אני מבקשת לחזק את ידייך ,את אישה צעירה ואמיצה!! נאמנה לדרכי,אני רוצה להפנות אותך לאדם בעל שיעור קומה ומיקצועי ! הציגי בפניו את העובדות וההתלבטויות שלך. שמו משה שחר ,אנטומיסט,וקינזיולוג,רכז אנטומיה,קינזיולוגיה וקורס ח"כ במכון וינגייט,סופר-כתב את הספר היחיד שניתן למצוא בעברית,אך מעל לכל אישיות חמה וחכמה,שעשוי לתת לך תשובות לשאלות הנוגעות להשתתפות בקורס "מדריכי כושר ובריאות"-כך נקרא קורס למדריכי חדר כושר. אני מצרפת את כתובת המייל שלו =הציגי בצורה ברורה את העובדות,שאלי את שאלותייך ובררי אם תוכלי לפגוש אותו לשיחה אישית. מניסיוני ,הוא אדם מאד יסודי ,בעל גישה מעשית ואחראית. כתבי לו שליא אילון הפנתה אותך. באשר לבחירת מסגרת לימודים= לא הגבתי על שאלותייך הקודמות מכייון ,שלדעתי,המלצה ללימודים בבית ספר כזה או אחר מחייבת אותי ללמוד בכל אותם בתי ספר..ובעצם למדתי רק באחד..בוינגייט. את האישור לקיום קורס שעומד בקריטריונים של "חוק הספורט" נותן משרד החינוך המדע והספורט. מכאן אני מניחה שכל בתי הספר שמקיימים קורסים שכאלה=ראויים. הבדלים יכולים להיות באיכות האנושית של המורים. גם אני עומדת לרשותך במידה ותרצי.. כתובתו של משה שחר[email protected] מחזיקה לך אצבעות!!! שלך, ליא אילון מאמנת כושר ופעילות גופנית [email protected]

 

[veredm4]

תודה ליא ורונן

אקשיב לעצותיכם, באמת הייתי צריכה שמישהו יעזור לי קצת עם זה. כייף שיש למי לפנות. תודה

 

[ליא18]

תודה לך שנתת לי את ההזדמנות..

ורד יקרה, אני בטוחה שתצליח בדרך שבחרת ללכת בה! נפלאות דרכי הגוף להתאושש ולהחלים,תסמכי עליו ,תני לו את מה שהוא זקוקו לתפקודו וצאי לדרך חדשה מחוזקת ובוטחת=התוצאות לא תאחרנה לבוא!! מחזיקה לך אצבעות ובטוחה שתצליחי!! אגב, אני עדיין עומדת מאחורי הצעתי לסייע לך=זו לא הצעה עיסקית !!! מתי שתבחרי.. שלך,ליא

 

[רונן לין]

מקווה שלא הייתי "קשה" מדי

את נשמעת כמי שיש לה כוחות ונחישות, את המתנה הזאת תקחי לדרך החדשה/ישנה שאת הולכת בה, קחי נשימה עמוקה ולכי בכיוון שבחרת, קחי את הזמן, תקשיבי לגוף, תקשיבי ללב, יש לך כאן לפחות כמה אנשים שישמחו ללוות אותך ולתמוך בך (אם וכשתצטרכי

)

 

[קיפי הקיפוד האחד]

מותר להיות חוצפן?

מה ניסיונך עם הפרעות אכילה? אני אהיה קצת בוטה , אך חשוב לשים זאת על השולחן. אנורקסיה היא הפרעת אכילה חמקמקה מאוד ובמיוחד הלוקים והלוקות בה , הם לרוב סובלים מהפרעת אישיות נוספת שממסכת את המחלה. במסגרת הקליניקה של האנורקסיה בלבד יש רצון תמידי לרזות [גם כשה BMI צועק "הצילו"], ולכן פעילות גופנית אצל חלק מהחולות והחולים [ מספר הנמצא בעלייה מתמדת אצל גברים] היא אסון. אני פחות מאמין ממך לכותבת שהיא "מנופחת" , שכן קשה מאוד להשמין במסגרת אשפוזית [שהיא קצרה יחסית, גם במקרים חריפים של אשפוז ממושך לא משמינים המון כי אחרת האשפוז היה מתקצר], המטרה באשפוז , בגלל עלותו הגבוהה היא לחזור לBMI שפוי, אף אחד לא מגיע/ה לעודף משקל, אשפוזים פסיכיאטרים יקרים ואשפוזים בהפרעות אכילה יקרים עוד יותר, אין כסף ובעיקר אין מיטות, הכל עובד בשיטת המיטה החמה, BMI תקין, חוסר רצון לרזות [מדווח] -הבייתה!!!, אתה כבר לא מסוכן לעצמך ולסביבה? הביתה! בניגוד לתפיסה הרווחת, לא ממהרים לאשפז ללא צורך , ויש המון פניות למיון [בדומה למיון כללי] שלא מסתיימות באשפוז [בדיוק כמו במיון כללי, גם במיון פסיכיאטרי נותנים עזרה ראשונה ורפואה פסיכיאטרית דחופה ואפילו טיפול נמרץ פסיכיאטרי, והכל בכדי לחסוך אשפוז ולהחזיר המטופל לקהילה]. לכן אני מסכים עם רונן, שצריך לבדוק גם בין השורות...וצריך להיות בקשר [ חלק מהטיפול הוא עטיפה בהמון אנשי מקצוע ] עם רופא משפחה/פנימאי, דיאטן/ית קליני/ת המומחה להפרעות אכילה, פסיכותרפיסט, מרפאה בעיסוק ,פסיכיאטר מלווה, חונכת או מדריכה שיקומית [במקרה הצורך] ובעיקר עם המשפחה ולהיות עם האצבע על הדופק כל הזמן. אנוטרקסיה היא לא מחלה לכל החיים , אך הפרוגנזה ללא טיפול מסודר של חלק או כל הגורמים [בעיקר טיפול נפשי ותזונתי] היא לא טובה ויש החמרה במצב . המחלה היא כמו כל מחלה גופנית לא עוברת מעצמה [זה לא כאב גב או DOMS] אלא עם טיפול עיקש ומתמיד. דווקא כניסה לקורס מדריכי כושר ובריאות עלול להיות לסכנה עבורה כמו שהיא "מומחית" לדיאטות , דבר שהביא אותה למצבה ההרסני, כך ידע על אימון עלול להביא להחמרה ללא טיפול בבעיית הבסיס שהיא הפרעת דימוי גוף והפרעות אכילה. לצערי האלמנט של מניפולטיביות ההכחשה, השקרים , הוא לא קטן אצל הלוקים בהפרעות אכילה בכלל ובפרט אנורקסיה ובולימיה שיש שם המון הסתרה וסודיות. הדברים נובעים בין היתר מבעיות בתשומת לב וגורמים נוספים, שחלקם הקטן הוא חברתי אך הרוב קשור למשפחה והתנהלות בתוכה. לכן אני חושש שמדובר כאן במניפולטיביות לסיבה להרזייה. ליא, מצטער שנפלתי עלייך, ייתכן שאת רוב מה שכתבתי ידעת, אך חשוב להבין שגם בתחום בריאות הנפש, לא כל פסיכולוג יודע ויכול לטפל בהפרעות אכילה, לא כל דיאטן יודע לטפל בהפרעות אכילה, אז על אחת כמה וכמה מאמני כושר שהכשרתם היא של מס' בודד של חודשים.

 

[veredm4]

מותר להיות חוצפן.....

אתה לא יודע כמה שאתה צודק במה שכתבת. נכון שחלק מהרעיון של ההרשמה לחוג הזה הוא גם ללמוד טכניקות מסויימות להרזיה , אבל החלק הדומיננטי יותר הוא שאני באמת אוהבת את התחום. כמו שכתבתי בהתחלה , מאז שאני זוכרת את עצמי אני מתאמנת ובמהלך חיי הספקתי להיות בנבחרת שחייה, כדורסל(בילדות) ובתיכון -בריצה. מיותר לציין שכמובן הייתי בכיתת הספורט... תמיד נחשבתי לספורטאית ואני חושבת שמשם בכלל פיתחתי את ההפרעות אכילה. השאיפה לשלמות היתה גדולה עליי.כך שזיקה לספורט תמיד היתה לי ועניינה אותי. בנוגע לזה שאמרת שאולי אני מגזימה ברמת ה"ניפוח" פה אני יודעת שקשה להאמין בגלל הרקע שלי כאנורקסית שיש לי ראייה נכונה , אבל זה באמת המצב. התחלתי את הטיפול בהפרעות אכילה במסגרת מרפאה והתחלתי לעלות במשקל באופן עצמאי, האישפוז בא בגלל שלא הצלחתי להתמיד באופן רציף על תפריט מלא. לפני שנה וחצי שקלתי 35 ק"ג בגובה 1.68 והיום אני אוטוטו סוגרת 70 ק"ג. ואלוהים עדי שלא התחלתי לזלול. פשוט ככה הגיב הגוף שלי. הרופאים הבטיחו שעם הזמן אני אתאזן. אבל זה ייקח זמן. בינתיים, אני משתגעת מהמצב. כמה שאני שונאת את עצמי בגלל איך שאני נראית עכשיו לפעמים אפילו קשה לצאת מהבית בגלל החוסר ביטחון. אבל, שום דבר בעולם לא שווה את זה שאני אחזור למצב שהייתי בו. זהו סבל לא יתואר שאנשים מבחוץ לא יכולים להבין. במקום כלשהו , שמחתי לקבל את התגובה שלך, כי התייעצתי הרבה עם אנשים לגבי הפחד שלי מהקורס , ההתעסקות היומיומית בספורט, דיאטות, מבנה גוף וכו' לדעתי באמת יכולים להביא אותי "למטה" והם ביטלו את זה כלאחר יד ואמרו שאין קשר...... שמחה לדעת שהפחדים שלי הם לא הזויים או סתם תירוצים, אלא שגם מישהו מבחוץ-שלא בתוך זה גם יכול להבחין בסכנה. אולי אחרי הכל, אני צריכה לוותר על המקצוע, למרות האהבה שלי אליו על מנת שאוכל לחיות בשלווה. תודה על השיקוף , נתת לי לעשות הערכה מחדש שיכול להיות שתמנע ממני את הנפילה הבאה ועל כך אני אסירת תודה. שיהיה חג שמח

 

[קיפי הקיפוד האחד]

ראשית חשוב לי להתוודות

שאיני איש מקצוע ואיני מאמן כושר, אך הנושא של הפרעות אכילה הוא מורכב מאוד וכל פעם אני נחשף לעוד חלק מסויים של ההפרעה המורכבת הזו והמאתגרת הזו [בעיקר למשפחות ולצוות המטפל, כי אני לא יודע אם את זוכרת , אבל התובנה בהתחלה של החולות והחולים באנורקסיה , על מצבם ועל המחלה היא מאוד נמוכה ]. אני רוצה לומר משהו ברשותך, כמו שחשבתי , את בBMI תקין , אני במקרה בגובה 1.67 אז אני מכיר את המשקלים, את בסדר, אז נכון שפעילות גופנית מתאימה ופיקוח תזונתי מאוד קפדני ומאוד מבוקר יסייעו לך , אבל אני חושש ששוב את בורחת מהבעיה האמיתית דימוי גוף , ביטחון עצמי ואהבת העצמי. בדר"כ במשברים בהפרעות אכילה , הצוות הרפואי נתפס כמאיים, כלא מבין, כטיפש, ואני למדתי אצל פסיכולוג שאת התמחותו הקדיש להפרעות אכילה , והוא סיפר לנו בקורס שהוא ושאר הצוות ספגו את מגוון הקללות האפשרי והמגוון , והוא פסיכולוג, אני לא רוצה לחשוב על האחות או הפסיכיאטר המורים על זונדה או מפקחים על אי פעילות גופנית או מפקחים על אכילה. היום את במצב מפוקח ואפשר לומר שאת השתקמת ויחד עם זאת , נשארת עם המשקעים מהעבר, מהסכנה המרחפת של משבר נוסף מצד אחד ומצד שני נשארת עם הקשיים הבסיסים בקבלה של עצמך כמי שאת וכמו שאת וכאן דרושה עבודה טיפולית משמעותית [ייתכן גם באמצעות ספורט אך לא רק] בכל דרך שהתחברת אליה באשפוז - פסיכותרפיה, ריפוי באומנויות, בתנועה, במוסיקה, בפסיכודרמה, דמיון מודרך והרשימה עוד ארוכה.... אני כעת לאחר מה שכתבת , חש שאת עדיין נעה בין הקצוות בין הקצה של ליפול למשבר נוסף, לבין הרצון להשתקם ולהתקדם , וכאן חשוב שהדברים יעשו עם איש מקצוע מתחום הטיפול שישמש כקיר תומך, כמשענת אך גם יפקח על מצבך מקרוב ישמח על הצלחות , יהיה איתך ברגעים הקשים ובעיקר לא ייתן לך ליפול. לכן אני ממליץ להיות בקשר עם איש מקצוע על בסיס שבועי ועם הפסיכיאטר המלווה אחת לחודש-חודשיים ולעדכן את הפסיכיאטר ברצון שלך להגשים חלום ישן ולעסוק בספורט כמקצוע. ייתכן שבשיחה עם הצוות המטפל את תמצאי את הנישה שלך בספורט במקום שלא יסכן אותך כמו ספורט לנכים, ספורט לטיפול נפשי, ספורט להפרעות אכילה, שחייה, משחקי כדור ולא דווקא במקום שיעמת אותך עם הקשיים הגופניים של רזון חיטוב והשוואה בלתי פוסקת למודלים שחלקם פיקטיבים ולא קיימים.

 

[johnniewalker20]

../images/Emo45.gif לשתי ההודעות