purpleyaler
New member
שאלה שמעניינת אותי
קראתי את המאמר הזה- http://www.cracked.com/blog/how-dr.-who-became-my-religion/ (באתר קראקד, שהוא אתר מעולה בלי קשר) ואם לתמצת לכם, המר-בחור מונה 3 סיבות למה דוקטור הו זאת הדת שלו. מבחינת העובדה שהדוקטור אוהב אותנו, צריך אותנו ושיש לו פגמים, ובעצם ככה מסביר את העובדה שדברים רעים קורים לנו לא בגלל שאלוהים לא אוהב אותנו או לא רוצה לעזור לנו, אלא בכך שלפעמים גם הוא לא יכול. עכשיו, אני פנתאיסטית. אני לא מאמינה באף יישות שיושבת על ענן ושופטת אותנו ביום כיפור לספר לבן ולספר שחור. מבחינתי החומר והאנרגיה הקארמתית הם בעצם החוק האלוהי. אבל עדיין, בגלל שאני ווביאנית כרונית, כשקורים לי דברים רעים, אני תמיד מקווה, איפה שהוא שם, באחורה של הראש, שאני אלך ברחוב ואמצא תא טלפון כחול עם הדוקטור בפנים שיעזור לי. ובתכלס, אולי זאת לא הדרך של אנשים מאמינים לתפוס את האל שלהם, אבל הם בהחלט מתפללים לכך שהישות בה הם מאמינים תבוא לעזרתם כשקורים להם דברים רעים. במובן מסוים, גם אם אני לא מתכוונת, הדמות של הגיבור, שגם אם לא תמיד יצליח, ינסה לעזור לי כי הוא מרותק מבני אדם וצריך אותם חיים ובועטים לידו, הפכה להיות הדמות האלוהית שלי במובנים של דתות. הדת הווביאנית, כביכול, היא דת שמחה. היא לא מתמקדת במצוות, או בכפרה או בגאולה. היא מתמקדת בעובדה שאנחנו לא נזר הבריאה, ויש עוד מליוני חיים, ועל כן עלינו להיכנס לפרופורציות ולכבד את כל אשר קיים, ולא לשאול "מי יצר את זה?" אלא "איך אני שומר על זה?". ושק ליתר בטחון, נדע שאם נתקל בצרה, יהיה חבר שינסה לעזור לנו לצאת ממנה.. אוף חפרתי ונהייתי ממש מיסיונרית לדת הזאת. אל תדאגו, אני לא אלך לבקש הכרה כדת והנחות במס הכנסה על זה. זה סתם דיון, ומעניין אותי לדעת מה אתם חושבים.
קראתי את המאמר הזה- http://www.cracked.com/blog/how-dr.-who-became-my-religion/ (באתר קראקד, שהוא אתר מעולה בלי קשר) ואם לתמצת לכם, המר-בחור מונה 3 סיבות למה דוקטור הו זאת הדת שלו. מבחינת העובדה שהדוקטור אוהב אותנו, צריך אותנו ושיש לו פגמים, ובעצם ככה מסביר את העובדה שדברים רעים קורים לנו לא בגלל שאלוהים לא אוהב אותנו או לא רוצה לעזור לנו, אלא בכך שלפעמים גם הוא לא יכול. עכשיו, אני פנתאיסטית. אני לא מאמינה באף יישות שיושבת על ענן ושופטת אותנו ביום כיפור לספר לבן ולספר שחור. מבחינתי החומר והאנרגיה הקארמתית הם בעצם החוק האלוהי. אבל עדיין, בגלל שאני ווביאנית כרונית, כשקורים לי דברים רעים, אני תמיד מקווה, איפה שהוא שם, באחורה של הראש, שאני אלך ברחוב ואמצא תא טלפון כחול עם הדוקטור בפנים שיעזור לי. ובתכלס, אולי זאת לא הדרך של אנשים מאמינים לתפוס את האל שלהם, אבל הם בהחלט מתפללים לכך שהישות בה הם מאמינים תבוא לעזרתם כשקורים להם דברים רעים. במובן מסוים, גם אם אני לא מתכוונת, הדמות של הגיבור, שגם אם לא תמיד יצליח, ינסה לעזור לי כי הוא מרותק מבני אדם וצריך אותם חיים ובועטים לידו, הפכה להיות הדמות האלוהית שלי במובנים של דתות. הדת הווביאנית, כביכול, היא דת שמחה. היא לא מתמקדת במצוות, או בכפרה או בגאולה. היא מתמקדת בעובדה שאנחנו לא נזר הבריאה, ויש עוד מליוני חיים, ועל כן עלינו להיכנס לפרופורציות ולכבד את כל אשר קיים, ולא לשאול "מי יצר את זה?" אלא "איך אני שומר על זה?". ושק ליתר בטחון, נדע שאם נתקל בצרה, יהיה חבר שינסה לעזור לנו לצאת ממנה.. אוף חפרתי ונהייתי ממש מיסיונרית לדת הזאת. אל תדאגו, אני לא אלך לבקש הכרה כדת והנחות במס הכנסה על זה. זה סתם דיון, ומעניין אותי לדעת מה אתם חושבים.
