שאלה שמעניינת אותי

[זיכרון בצד הדרך]

שאלה שמעניינת אותי

קצת מאוחר ואין לי הרבה כוח לפרט אולי בהמשך החיים בכל מקרה מה אתם חושבים על להתחיל מחדש מבחירה קרה לכם שיום אחד קמתם וחשבתם שיט, יו כזה נמאס לי מהשגרה מהאנשים בא לי ללכת למקום חדש שבו אני לא מכירה אפחד ופשוט להיות אני בלי דעות קדומות וכו' שלא תבינו אותי לא טוב אני מתה על האנשים שלי אבל יש לי ימים כאלו שבהם בא ל לעזוב הכל ולהתחיל משו חדש זאת אומרת לעבור ביצפר אם זה היה שגעון של יום אז הייתי מבינה אבל זה קורה הרבה ובזמן האחרון יותר מידי בכל מקרה כבר 2 בלילה אז אני לכת לרדת עם כלבי....:S

 

[פילאטוס]

מקום חדש - בעולם או בתוכי?

אני משתעשעת הרבה באפשרות הזאת, "להתחיל מחדש מבחירה" במובן שאת מתכוונת אליו כנראה, זיכרון בצד הדרך (או שאת מעדיפה פשוט טופז?

). לקום ולשנות את חיי מחדש במקום אחר, רחוק מכל המעגלים הקרובים והמעיקים לפעמים של עבודה-משפחה-חברים. אבל אני כבר יודעת שלכל מקום עצמי תלך אחרי כמו צל, והרי מי שהייתי שמחה לברוח ממנה לא פעם זאת רק אני. נדמה לי שהמסע המשמעותי ביותר שאנחנו יכולים לצאת אליו מתרחש בין שתי האוזניים שלנו. שום מסע לא ישווה למסע הזה, והאמת היא שאין מסע מפרך מהמסע הזה.

 

[א ו ר י ג מ י]

מחשבה של שעת זריחה ../images/Emo42.gif

כמו פיל, גם אני חושב שמסע מעצמך והלאה הוא מסע מפרך מאין כמוהו. סיזיפי, אולי, אפילו. המסע אל עצמך, לעומת זאת, הוא מסע מרתק. פרק של עשרים שנה בחיי היה מסע כדי להשתנות, תחת הכותרת הגדולה של "התפתחות אישית": סדנאות, טיפול אישי וקבוצתי, כת אחת מובהקת ושלל קבוצות מיסטיות. והמסע הזה הסתיים במקום בו התחיל: אצלי. השורה התחתונה, אם מותר לי לגלות אותה למי שעומד או כבר החל לצאת במסע הזה, הוא קבלה, עצמית ושל האחר. הקבלה הזו באה מתוך סליחה, לעצמך ולאחר. אבל אולי אי אפשר להגיע לשם מבלי לעשות את כל הדרך הסיבובית (שלא לומר, המפותלת, לעיתים) הזו. ומאוד אהבתי מה כתבת כאן פיל, ובהודעה הקודמת, את וכל מי שהצטרפה. לעצמי אני יכול להחמיא רק על הקביעה שלי לגבי חברותי, החכמות והרגישות ממני.

 

[זיכרון בצד הדרך]

יו אוף

זה מה שאני מפחדת ממנו חשבתי להחליף ביצפר כי כל כך בא לי משו אחר אני כבר משתגעת אבל אני יודעת שאם אני אעבור זה לא ישנה את מי שאני אני אשאר אותה אחת אולי זה יפתח לי אפשרויות חדשות אולי כי אפחד שם חוץ מאיזה 3 ילידם לא מכירים אותי אז אני אוכל להיות אני בלי דעות קדומות בלי המבטים של ווט דה פאק מה היא משחקת אותה זו לא היא אני לא אדם מדוכא ואני לא רוצה לחיות ברחמים עצמאיים אבל היום מצאתי את עצמי יושבת 3 שעות ליד החברה הכי טובה שלי ולא מחליפה איתה כימט מילה ובהפסקות לא רציתי לצאת פשוט ישבתי שם מנותקת מהכל חושבת בתוכי וכבר יש לי סחרחורת מזה ואניאוהבת להיות עם אנשים אבל אין לי תכוחות הנפשיים לצאת אני חושבת בשביל מה? אני לויודת מה אני עוברת אבל התחלתי תקופה מסריחה ונמאס לי כבר עכשיו ואני יודעת שהדרך לשינוי תהיה ארוכה ומסריחה הרי הכל יישאר אותו הדבר

 

[או פק]

בטח, פעמים רבות

אני חושב מה היה אם הייתי נוסע עכשיו לXXXX ומקים משהו, עושה משהו אחר, בסביבה אחרת לגמרי. נו שויין, לו הייתי רוטשילד הייתי עושה את זה בהילטון מלדיבים שהרשעים הביאו לפה לפני כמה ימים.

 

[פּרפרית]

ז.ב.ה חמודה

את יודעת שיש לך פלוס רציני (לפחות עלי) ואם נמאס לך את בהחלט יכולה לקום/ללכת/ליסוע לאנשהו להתנתק מהכל, יש לך את הזכות של ממש ממש תחילת הדרך ומותר לך... אח ימי גיל 19 הנפלאים....