יאללה שיחזור! ../images/Emo46.gif
העניין הוא שהרשימה הזו נראית לי די אקראית. כמובן המשותף לכל הנקודות האלו, הוא דברים שקורים טרם זמנם, והתחושה שהם מעוררים, של אובדן התמימות. מרגיש מוכרח לציין, שההתייחסות ה-"ילדותית" או המתיילדת לילדים, היא עניין חדש יחסית, שהתפתח בתקופה המודרנית. בעבר נהגו להתייחס אל ילדים כאל אנשים קטנים!. כלומר נראה לי שהזעזוע היחסי שדברים מהסוג הזה מעלים בנו (גם בי) נובע מסוג של... קונספציה! לעצם העניין או העיניינים, אני חושב שכל "פריט" ברשימה הזו, מקפל בתוכו נושא בפניי עצמו!
"ילדה בת חצי שנה עם עגילים." הקטע הזה הכי מטריד בעיניי. הבעיה כאן היא חוסר הבחירה של הילד עצמו. איזשהו ציווי חברתי, שנכפה על הילד (במקרה הזה ילדה) על ידי ההורים. העניין הזה (להבדיל כמובן) מזכיר לי במידה מסוימת את הוויכוח סביב ברית המילה.
"ילד בן 4 שמשחק ברובה." אם נתעלם לרגע מהסיפור של האדון המנהל
נראה לי שזה ביטוי של איזשהו אינסטינקט קדמוני, כן זה – "הגבר-הצייד-הלוחם..."
גמני בילדותי נהגתי לשחק בחיילים ורובים. מה שלא הפריע לי לגדול ולהיות שמאלני פאציפיסט
מה שיותר מטריד אותי, הוא ביטוי "אמיתי" ולא "משחקי" של אלימות וחוסר סובלנות.
"נער בן 15 עם קעקועים." העניין הזה, נוגע בסוגיית גיל ההתבגרות. אנחנו עוד לא שם, אבל ממש אוטוטו!
עד כמה ללכת ראש בראש עם ביטויי המרד. איפה למתוח את הגבול. עד מתי לעמוד מנגד ורק לפקוח עין שלא ייגרמו לעצמם נזק בלתי הפיך, ומתי להיכנס ולצאת חוצץ. אחת הטענות של ילדי "ילדי הפרחים", היתה שהוריהם נתנו להם לגדול חופשי מדיי, ללא גבולות וללא התווית דרך.
"ילדה בת 10 עם גוונים בשיער ולאק." ואם נפסיק להתעלם מהסיפור של האדון המנהל, מה הייתם אומרים על זה: "
ילד בן 10 עם גוונים בשיער ולאק."
גם זה נראה לי, כמו העניין עם הרובים, סוג של ביטוי של איזשהו אינסטינקט קדמוני...
. בשניהם קיים אלמנט של חיקוי של מבוגרים. חוצמיזה, ההתעסקות עם לאק וליפסטיק, וצמידים, ונעלי עקב, וקרם גוף וכו' וכו', מתחילה הרבה, הרבה, הרבה לפני גיל 10!!!! לא פעם הפיצפונת ניסתה ללבוש ת'חזייה של אמא! (על הראש!)
(אבל מצד שני, היא עשתה אותו הדבר עם התחתונים של האחים שלה) אולי גוונים בשיער זה קצת מוגזם... זה עולה מלא כסף – לא? הייתי יכול לחשוב על עוד כמה פריטים מטרידים לרשימה, אבל מספיק להפעם! שבת שלום!
