שאלה שעלתה לי לראש

[Eyal Hershtik]

שאלה שעלתה לי לראש ../images/Emo36.gif

כמה אנשים מפה,מקהילת האופניים מצאו להם חברי אמת לכל החיים

חברים שכבר כעת הם יודעים כי גם ביום בו יפסיקו לרכב ,ביום בו ישכחו את האופניים ולא יזכרו מה זה לדווש ולטייל ,עדיין אותם אנשים יהיו לידם. ואנא אל תענו בכן ולא אלא איך זה נוצר ומה גורם לזה ... והנה קפצה לי עוד שאלה לראש: האם יש משהו שמייחד את טיולי האופניים בעניין של גיבוש אנשים ויצירת חברויות משאר סוגי הטיולים : רגליים ,ג'יפים , יאכטות וכו'

אייל

 

[Yoachim Perseval]

נסיון לתשובה.

קודם כל, אני רוצה לומר שב"גדול" אתה צודק. דרך האופניים אני באמת פוגש ומכיר הרבה אנשים, ולגבי חלק מהם, ייתכן והקשרים יעמיקו עוד מעבר לנושא האופניים. מבחינתי, הנושא החברתי הוא בונוס לא צפוי, אך משמח מאוד לכל עניין הרכיבה. אף פעם לא השתתפתי במסע יאכטות של יותר מכמה שעות (וגם זה רק פעמיים), אבל לגבי טיולים בג'יפים, ובעיקר ברגל אני יכול להעיד שגם שם נוצרת איזו ידידות מיוחדת, בגלל ההתמודדות ביחד עם קשיי הדרך, והשהייה יחד גם ברגעים אינטימיים שבדרך כלל אנחנו לא חולקים עם זרים - ברגע הראשון של ההשכמה, כשאנחנו רעבים ומתנפלים על האוכל בלי סכין ומזלג וכ'. אם יש קהילה שחבורות מתוכה נפגשות בקביעות לטיולים כאלה, סביר שקשרים כאלה יעמיקו ויתחזקו גם שם. מעבר לכך, אני רואה ייתרון נוסף לקשרים שסביב נושא משותף. בעבר שמתי לב, כי בעוד שבארה"ב אתה יכול להיכנס לפאב, ולפתוח בשיחה עם סטודנט בן 20 או מורה בת 50, כאן בארץ החברה בנויה סביב קבוצות גיל מפולחות היטב - אם זה מועדון של חיילים, לא תמצא שם סטודנטים, ובפאב של בני 23, בן 27 ירגיש זקן. באופניים, יש ערבוב גילאים מושלם. רכבתי עם ילדים, ועם אנשים בגיל של הורי, ותמיד היתה לנו שפה משותפת, ועניין הגיל התמסמס במהירות ולא הורגש. וואלה, בזכות השאלה שלך יש לי כבר משהו לכתוב ל"אני והפורום"...

 

[alonaski]

אני מצאתי!!! ../images/Emo99.gif

לדעתי העניין הוא - כמו בכל תחביב - תמיד אנשים מתאחדים סביב תחביב מסויים. זה יכול להיות בכל תחום שהוא! אצלי, מכיוון שאני חובבת טיולים ומדריכת טיולים במקצועי, תמיד חיפשתי חברים בשבילים!! תמיד התחברתי ואהבתי כאלה שאוהבים את הארץ כמוני ואוהבים לטייל בה! אז לי - היה מאוד קל להתחבר בקשרים שמעבר ל"שותפות לתחביב" עם כאלה שהם שותפים לתחביב שלי...

נכון הרשטיק שתהיה לידי כשאפסיק לדווש?...

(אני בונה עליך כחבר אמיתי מהאופניים!!!

) אני רוצה אותך גם לידי בחדר לידה!!!! (-הרי שם בטוח לא אדווש...

) בבוא היום...

אם עד לפני שנה-שנתיים הייתי קוראת לחברים לרכיבה: "חברים לאופנים" או"חברים לרכיבה". היום אני מכנה כמה מהם: "זה - XXXX. חבר טוב. אנחנו גם רוכבים ביחד"... למרות שהכרנו באמצעות הרכיבה, חבר טוב = חבר אמיתי כבר נמצא אצלי קודם כל תחת הגדרה של "חבר טוב" ורק אח"כ - הקשר לאופניים....

דומה הדבר לזוג נשוי טרי. כמו אצלי למשל - בהתחלה ההגדרה היתה: "החברים של טל"... ועם הזמן, זה השתנה ל:"חברים שלנו"!

 

[timon1]

נו באמת, על מי את מנסה לעבוד פה../images/Emo3.gif?

 

[ido mazor]

../images/Emo24.gif

 

[alonaski]

../images/Emo25.gif

 

[רֶשֶף]

הרשטיק? לידך בחדר לידה? ../images/Emo12.gif

לא מקובל בד"כ לתת את הכבוד הזה לאבא של הילוד? הרשטיק? יש משהו שאנחנו צריכים לדעת?

 

[EinatAr23]

יש לנו לפחות 9 חודשים להמר../images/Emo3.gif

 

[alonaski]

מזלך שציינת "לפחות"!!!! ../images/Emo5.gif ../images/Emo3.gif

 

[גדי אלוני]

תחזור אלי פעם ../images/Emo24.gif

נוספת לקראת סוף " כל החיים" ונוכל לברר את עניין החברים לעומק . בטיולי אופניים (כמו בעוד ענפי ספורט אחרים) נוצרים מצבי לחץ ואפילו מצוקה לפעמיים ושם נבחן האופי האמיתי של הבנאדם. שם רואים מי חבר אמיתי , מי נותן מעצמו לחברו ולכלל ומי דואג רק לעצמו או מנסה להתחמק מאחריות. אני לא חושב שיש משהו מיוחד שמיחד טיולי אופניים בקטע הזה .

 

[alonaski]

בדיוק! ../images/Emo45.gif כמו למשל:

מי נקלע למצבי חולשה ודיכאון ומי מושיט לו.... שקית תמרים לחיזוק ועידוד!!!

 

[קטן]

חחח

או כמו: כשמישהו שוכב לו בלי יכולת לזוז ומישהי באה לתמוך/לעזור/לעודד

 

[alonaski]

../images/Emo25.gif ../images/Emo23.gif ../images/Emo99.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo140.gif

 

[S h u g i]

אפשר לראות את זה לפי איך

ששומרים מספרים בפלאפון אם זה XXX-Bike או רק XXX בלי השיוך .. אצלי יש משנהם ... לגבי מה מיחד , כבר אמרו פה : עיניין הגיל לא ממש משחק תפקיד

 

[yoffer]

המילה חבר לכל החיים../images/Emo132.gif

זהו מושג כבד, אבל אם מדברים בהכללות אין ספק שיש משהו מיוחד ברוכבי על שניים: מי שבחר ברכיבה מבין את הפרופורציות הנכונות בחיים, עדיף להשקיע את האנרגיות בלסיים עוד עלייה, למלא את הראות באויר הרים צלול ולהתפעל מהנוף ואז הנשמה צוהלת... הכל נראה טוב ואתה אוהב את כל מי שנימצא סביבך והם אוהבים אותך. וכאשר אתה אוהב את כולם והם אוהבים אותך, הם הופכים לחבריך הטובים ביותר. ואז,הגיל אינו משחק, כולם בגובה שווה. התרגיל, הוא פירגון (בדרך כלל חוץ מכמה אנומליות) המצב הכלכלי אינו רלוונטי. ובקיצור, כולם שווים, בכולם דבק אותו קורטוב של אושר שהופך אותם לחברים! וואלהה...

איזה פלסף יצא לי? קשה להאמין...

 

[רֶשֶף]

ועכשיו ברצינות...

אני חושב שכל ניסיון לבנות פה איזה מודל ספציפי לקהילת רוכבי האופניים נידון מראש לכשלון. אנחנו מתחברים לבני אדם אחרים על בסיס תחומי עניין משותפים, אחד או יותר. אם זה סביב עניין אחד ספציפי, סביר להניח שהקשר יהיה רופף ומרוכז בעיקר בעניין. כשהעניין המשותף "אוזל" הקשר צפוי להתמוסס. מאידך, ככל שמתרבים תחומי העניין המשותפים הם משמשים כ"דבק" נוסף והקשר צפוי להיות הדוק יותר. אני לא חושב שמשהו מייחד את טיולי האופניים. אני חושב יכול ההתחברות לבני אדם אחרים תלויה מאד באישיות שלך וביכולת ההתחברות שלך לאחרים באופן כללי. עם אופניים או בלעדיהם. אם אתה אדם נחמד, מפרגן, תומך, ונוטה להרחיב את מעגל הקשרים שלך, סביר להניח שיותר אנשים ירצו להתחבר אליך או שמי שכבר מחובר אליך יטה לא לאפשר לקשר להתמוסס כל כך בקלות. אם אתה חרא של בנאדם, מה שלא תעשה אנשים בסופו של דבר יעמדו על טבעך ויתרחקו ממך. (אלא אם כן קבוצת העניין שלך היא חבורה של אנשים שהמכנה המשותף שלהם הוא שכולם חרא של בני אדם

) זהו, נראה לי. אבל אפשר לפתח את זה.