שאלה שתמיד עניינה אותי
שלום,
בזמן האחרון אני שומעת על המון אנשים שעוברים את הניתוח. את חלקם אני מכירה מקרוב וחלקם לא.
כשאני שואלת מה הסיבה דווקא לניתוח עונים לי שלא מצליחים לעשות דיאטה וזה מאוד קשה וכו'..
בתור אחת שעשתה המון דיאטות אני יודעת כמה זה מאוד קשה. מאוד.
מצד שני, אני מכירה אנשים שרזו יפה מאוד וירדו בעשרות קילוגרמים במשקל. חלקם בדיאטות עצמיות וחלקם ע"י קבוצות תמיכה ורובם הגדול הצליח לשמור על המשקל החדש.
זה משמח לדעת שהיום יש דרך לרזות ע"י ניתוח לאנשים שסובלים מעודף משקל, אך מצד שני שמעתי על המון תופעות לוואי ובעייות שצצות בעקבות הניתוח ואישפוזים ואני חושבת לעצמי אם התהליך שווה את זה ולא עדיף להתמיד ולעבוד קשה לפני שפונים לניתוח.
אני כותבת את ההודעה יותר בגלל שאני רואה היום כמה ילדות לפני ואחרי צבא עוברות את הניתוח או אנשים בני 30 ומעלה. אנשים צעירים שלא צריכה להיות להם בעיה לרזות.
לרזות זה עניין של תהליך, זה שינוי אורח חיים ושינוי בהרגלי האכילה.
אלה שעברו את הניתוח אכלו תמיד ג'אנק פוד, לא ויתרו על סוכר ומוצריו, שוקולדים וגם לא שתו משקאות דיאט. הבעיה היא שרובם ממשיכים אח"כ בהרגלים האלה וחושבים שזו נוסחת קסם. דיברתי בדיוק עם מישהו שאני מכירה שאומר לי שאחרי הניתוח שיעבור הוא יילך לטיפול פסיכולוגי גם שאמור לשנות את הרגלי האכילה שלו. אני לא מבינה איך זה יעזור. באותה מידה אפשר ללכת לקבוצת תמיכה, לאכול יותר, לא לעבור ניתוח ולהסתכן בסיבוכים וכאבים ולהתרגל לאורח חיים בריא בתהליך טבעי. הראו לי תפריט לאחר ניתוח והכמויות שם מזעריות.
אני לא כותבת חלילה באופן כולל, אלא הכוונה שלי היא לאנשים שאני מכירה. אני יכולה להבין בעיה של עודף משקל רציני ביותר וסכנת חיים, אך מאוד מקומם אותי כשאני שומעת על חברה שעושה ניתוח כשאני יודעת שהיא לא מנסה אפילו לעשות דיאטה יותר מכמה ימים בודדים או אפילו קצת ספורט. אפילו לא הליכות. אם היום היא אוכלת שוקולדים ושותה קוקה קולה ולא דיאט או מים אז איך פתאום יהיה לה סוויץ' בראש?
אני יודעת שמי שקורא את מה שאני כותבת לפני או אחרי ניתוח. אני יודעת שהירידה היא מהירה אך אני לא מבינה למה דווקא ללכת בדרך הקשה.
יש פה מישהו שניסה והתמיד בדיאטות או ניסה קבוצות תמיכה?
חשוב לי לציין שיחד עם זאת אני מעריכה אנשים שעוברים את הניתוח. מדובר במעשה אמיץ תוך כדי אהבה עצמית לנפש ולגוף. השמנה זה דבר לא בריא בכלל.
שלום,
בזמן האחרון אני שומעת על המון אנשים שעוברים את הניתוח. את חלקם אני מכירה מקרוב וחלקם לא.
כשאני שואלת מה הסיבה דווקא לניתוח עונים לי שלא מצליחים לעשות דיאטה וזה מאוד קשה וכו'..
בתור אחת שעשתה המון דיאטות אני יודעת כמה זה מאוד קשה. מאוד.
מצד שני, אני מכירה אנשים שרזו יפה מאוד וירדו בעשרות קילוגרמים במשקל. חלקם בדיאטות עצמיות וחלקם ע"י קבוצות תמיכה ורובם הגדול הצליח לשמור על המשקל החדש.
זה משמח לדעת שהיום יש דרך לרזות ע"י ניתוח לאנשים שסובלים מעודף משקל, אך מצד שני שמעתי על המון תופעות לוואי ובעייות שצצות בעקבות הניתוח ואישפוזים ואני חושבת לעצמי אם התהליך שווה את זה ולא עדיף להתמיד ולעבוד קשה לפני שפונים לניתוח.
אני כותבת את ההודעה יותר בגלל שאני רואה היום כמה ילדות לפני ואחרי צבא עוברות את הניתוח או אנשים בני 30 ומעלה. אנשים צעירים שלא צריכה להיות להם בעיה לרזות.
לרזות זה עניין של תהליך, זה שינוי אורח חיים ושינוי בהרגלי האכילה.
אלה שעברו את הניתוח אכלו תמיד ג'אנק פוד, לא ויתרו על סוכר ומוצריו, שוקולדים וגם לא שתו משקאות דיאט. הבעיה היא שרובם ממשיכים אח"כ בהרגלים האלה וחושבים שזו נוסחת קסם. דיברתי בדיוק עם מישהו שאני מכירה שאומר לי שאחרי הניתוח שיעבור הוא יילך לטיפול פסיכולוגי גם שאמור לשנות את הרגלי האכילה שלו. אני לא מבינה איך זה יעזור. באותה מידה אפשר ללכת לקבוצת תמיכה, לאכול יותר, לא לעבור ניתוח ולהסתכן בסיבוכים וכאבים ולהתרגל לאורח חיים בריא בתהליך טבעי. הראו לי תפריט לאחר ניתוח והכמויות שם מזעריות.
אני לא כותבת חלילה באופן כולל, אלא הכוונה שלי היא לאנשים שאני מכירה. אני יכולה להבין בעיה של עודף משקל רציני ביותר וסכנת חיים, אך מאוד מקומם אותי כשאני שומעת על חברה שעושה ניתוח כשאני יודעת שהיא לא מנסה אפילו לעשות דיאטה יותר מכמה ימים בודדים או אפילו קצת ספורט. אפילו לא הליכות. אם היום היא אוכלת שוקולדים ושותה קוקה קולה ולא דיאט או מים אז איך פתאום יהיה לה סוויץ' בראש?
אני יודעת שמי שקורא את מה שאני כותבת לפני או אחרי ניתוח. אני יודעת שהירידה היא מהירה אך אני לא מבינה למה דווקא ללכת בדרך הקשה.
יש פה מישהו שניסה והתמיד בדיאטות או ניסה קבוצות תמיכה?
חשוב לי לציין שיחד עם זאת אני מעריכה אנשים שעוברים את הניתוח. מדובר במעשה אמיץ תוך כדי אהבה עצמית לנפש ולגוף. השמנה זה דבר לא בריא בכלל.