שאלה/תהייה

[נכנסתי רק כדי לשאול]

שאלה/תהייה

קודם כל, תתחדשו על הפורום. אני בטוחה שתהנו ממנו. שנית, יש לי תהייה קלה, שאני מקווה שהגולשים כאן יוכלו ליישב אותה עבורי: ראיתי פרק באיזו סדרת דרמה אמריקנית, שבו בחור שומע התחיל עם נערה חירשת (לחלוטין, לא כבדת שמיעה). כאשר הוא דיבר איתה בפעם הראשונה, אמא שלה תרגמה עבורם בשפת סימנים, כאשר הבחורה בכלל לא מסתכלת על הבחור כשדיבר (כלומר - לא מנסה לקרוא שפתיים). גם אחר כך, כשהם החליטו לצאת יחד ויצאו לדייט, הנערה נתנה לבחור פנקס כדי שיכתוב לה את מה שהוא רוצה לומר. ושאלתי היא: ידוע לי שיש הורים שומעים שלא רוצים שילדיהם החירשים ילמדו שפת סימנים (היה אפילו מחקר פסיכולוגי על ההבדלים בשטף שבו חירשים דיברו בשפת סימנים בהתאם לגיל בו התחילו ללמוד אותה). אבל האם חירשים - לחלוטין או כבדי שמיעה - לא לומדים לקרוא שפתיים, ולו רק כדי להסתדר עם אנשים שומעים שלא מדברים בשפת סימנים? הבחורה שהוצגה בסדרה אפילו לא ביקשה מהבחור שידבר לאט, כלומר שקריאת שפתיים לא היתה בכלל אופציה (ודרך אגב, גם היא לא דיברה בכלל בקול, אלא רק בשפת סימנים או ע"י כתיבה). האם מה שתיארתי מציאותי, או שכותבי הסדרה צריכים לעשות עוד קצת תחקיר? אשמח אם תוכלו להאיר את עיני.

 

[Dannyk]

שאלה קשה

לא הבנתי כל כך תוכלי לפשטה?

 

[נכנסתי רק כדי לשאול]

השאלה היא

למה הנערה הזו לא קוראת שפתיים? עד עכשיו חשבתי שכל החירשים לומדים לקרוא שפתיים מכיוון שזה נראה יותר קל להסתדר כך מאשר לתת לכל האנשים השומעים מסביב להתכתב איתם או להסתובב עם מתורגמן צמוד לשפת סימנים. מצד שני, אולי אני טועה, ולכן רציתי לשאול אתכם.

 

[Dannyk]

תשובה

כמובן רוב החרשים כבדי שמיעה לומדים לקרוא שפתיים ואיך הם למדו? לימודים קשים ומפרכים כדי לדעת כל תנועת שפה ולתרגמה יש אנשים שלא רוצים ללמוד לקרוא שפתיים אלא לדבר איך שנוח להם ואם לא מבינים אותם זו הבעיה מי שירצה לדבר איתם. אגב יש חירשים שמדברים רק בשפת סימנים מבלי להזיז שפתיים ואדם שומע לא יבין שפת סימנים אלא אם הוא למד... אז הקשר היחיד בין שומע לבין אדם שלא למד לקרוא את השפתיים הוא או בשפת סימנים או ב פנקס ו עט לצערי הרב הבחורה הזו עצלנית מלילמוד ומעדיפה את הדרך הקלה שכולם יבינו אותה ולא היא תבין אחרים יש אנשים שיחלקו על דעתי אבל זו דעתי.

 

[אוקספורד]

מדובר בנושא עמוק וטעון ביותר

בישראל הגישה היא ליותר מעורבות, לכן רוב החרשים הצעירים שולטים בקריאת שפתיים. בקריאת שפתיים מתקשים בעיקר מבוגרים ועולים מארצות אחרות. לעומת זאת בארה"ב הגישה היא בדלנית יותר. כפי ששחורים שואפים להדגיש את התרבות שלהם, כך גם החרשים שואפים להדגיש את התרבות שלהם, המבוססת על שפת הסימנים. שפת הסימנים היא שפה ויזואלית וברורה, ואינם רואים כל צורך ללמוד קריאת שפתיים כשיש להם את שפת הסימנים. אם שומע רוצה להבין אותם, שילמד הוא את שפת הסימנים או שייעזר במתורגמן. הדברים הגיעו לקיצוניות כזו שחרש אמריקאי היה צריך להעביר הרצאה בפני קהל מעורב. לפני תחילת ההרצאה הוא שאל: "האם יש כאן שומעים?" ובכך העליב את החרשים בקהל. אולי קשה להבין זאת, אך נסי להסתכל על הגישה הפטרנליסטית אותה הבעת כאן: "עד עכשיו חשבתי שכל החרשים לומדים לקרוא שפתיים מכיוון שזה נראה יותר קל להסתדר כך מאשר לתת לכל האנשים השומעים מסביב להתכתב איתם..." באותה מידה הייתי יכול לומר על נכים: "עד עכשיו חשבתי שכל הנכים לומדים ללכת מכיוון שזה נראה יותר קל להסתדר כך מאשר להסתובב בכיסא גלגלים..."

 

[נכנסתי רק כדי לשאול]

טוב, אז ככה

קודם כל, אם מישהו נפגע מה"פטרנליזם" - סליחה, זו לא היתה הכוונה. שאלתי כי הסיטואציה שהוצגה בסדרה הזו נראתה לי מוזרה ולא היה לי את מי לשאול על כך. אני אישית לא מכירה חירשים ולא כבדי שמיעה, והבודדים (שניים...) עמם יצא לי להיפגש בעבר ידעו לקרוא שפתיים, וכך היה לנו קל לתקשר. שנית, בכל זאת תודה על התשובות. עניין הבדלנות בארה"ב נראה לי הגיוני, מאחר וזו סדרה אמריקנית, כפי שציינתי. שלישית, ההשוואה שלך לנכים לא רלוונטית - נכים לא מסוגלים (פיזית) ללכת גם אם מאוד ירצו ללמוד, בעוד שכפי שהבנתי מתשובתו של Dannyk, חירשים וכבדי שמיעה כן יכולים ללמוד לקרוא שפתיים, ללא מגבלה פיזית/אינטלקטואלית שמונעת זאת מהם. מה שכתבתי על שנראה לי שכך קל יותר להסתדר - אנשים שומעים שאין להם אינטראקציה עם חירשים וכבדי שמיעה לא יודעים שפת סימנים, וגם אי אפשר לצפות מהם ללמוד שפה שאולי כלל לא ישתמשו בה אי-פעם בחייהם. לדעתי זה עניין של פרקטיות, כמו לגור בארץ אחרת ולא ללמוד את השפה שם.

 

[אוקספורד]

על פטרנליזם ועל סרטים אמריקאיים

קודם כל, לא נפגעתי

אני מבין שקשה לשומע להבין את אופן המחשבה של חרש. גם בסרטים האמריקאיים מציגים לפעמים "כושים לבנים". אלה הם כושים שצבע עורם אכן כהה, אך הם נמצאים בעמדות כוח והשפעה כמו לבנים, והיחס כלפיהם מצד כושים אמריקאיים אחרים הוא עויין. היות וקשה לי לכתוב לשומע איך חושב חרש, אני מנסה להביא מקרים אחרים. גם לי יש לפעמים תחושת פטרנליזם כלפי אוכלוסיות אחרות. אני זוכר שהיה לי קשר עם מישהי שהיה לה שיתוק מוחין. ניסיתי לשמח אותה, כי חשבתי שאם היא תהיה שמחה, אולי שיתוק המוחין שלה "יפחת". כך גם התיאוריה כאן ש"נראה לי שכך קל יותר להסתדר". אני חושב שהחרש יכול להחליט בעצמו - אם הוא רוצה לקרוא שפתיים או לסמן. אל נא תחשבי שאינני שולט בקריאת שפתיים. היום דיברתי במשרד עם מישהי, והיא מאוד מיהרה כי היתה בין טלפונים. היא דיברה אלי בשיא המהירות, הייתי אומר יותר מהר מאשר ברדיו, והבנתי כל מילה. בנוסף היא היתה יפהפיה והיה תענוג להקשיב לה, אך זה כבר אינו שייך. הרעיון הוא שהחרש ורק החרש יבחר את שיטת התקשורת בה הוא רוצה.