אשי, סלחי לי על ההתערבות,
אבל הכעס שלך לא מוצדק.
אכן, הארץ הזאת לא היתה שייכת לאיש, היו אדמות פרטיות והארץ כארץ היתה בשליטה של העותמנים מאז 1516, באותה עת העותמנים כבשו את הארץ מהממלוכּים (ששלטו בה מ-1267). העותמנים שלטו בארץ עד 1917 והארץ נכבשה על ידי הבריטים. לקראת תום תקופת השלטון הבריטי, בימי השלטון הבריטי היו מספר מאורעות דמים שאורגנו על ידי הערבים החל משנת 1920 (מאורעות תר"פ), דרך מאורעות תרפ"א - 1921 מאורעות 1936-1939 (מאורעות תרפ"ו-תרפ"ט).
בעקבות אירועי 1936-1939 מונתה ועדה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בראשות השר הבריטי פיל, הוועדה כונתה ועדת פיל ובין היתר המליצה הועדה להפריד בין היהודים לבין הערבים. הערבים, בראשות חג' המופתי הנאצי חג' אמין אל חוסייני התנגדו למסקנות הועדה ודחו אותם. בהמשך, לקראת תום מועד המנדט הבריטי בארץ ישראל, הבריטים העבירו את השאלה להחלטת האו"מ וב-29 בנובמבר 1947 התקיימה הצבעה באו"מ בנושא חלוקת הארץ, הערבים - שוב בראשות חג' אמין אל חוסייני סירבו לשתף פעולה עם האו"מ והיהודים, למרות שהיו גם ביניהם מתנגדים לתוכנית החלוקה, קיבלו את הצעת האו"מ ובהצבעה בעצרת הכללית של האו"מ הוחלט על חלוקת הארץ.
בשתי תוכניות החלוקה, זו של 1936 וזו של 1947 לא דובר כלל על העם הפלסטיני. דובר על העם היהודי ומנגד על העם הערבי, לפי תוכנית החלוקה אמורה להיות מדינה יהודית ומדינה ערבית (שימי לאב, לא פלסטינית !).
באותה תקופה היה שיח' בשם סייף א-דין אל זועבי שגר בנצרת, הוא קרא לבני עמו לקבל את תוכנית החלוקה כי היא מטיבה עם הערבים לא פחות מאשר עם היהודים, על רקע זה שלח החג' אמין אל חוסייני בשתי הזדמנויות שונות מתנקשים לחסל את סייף א-דין, בשתי הפעמים הם נכשלו וסייף א-דין לא חוסל.
בכל אופן, גם פעולות הטרור שבוצעו נגד ישראל לאחר מלחמת השחרור (הנכבה בפיכם) לא כונו פעולות של פלסטינים, דובר תמיד על פעולות של פידיונים ערבים, מלחמת סיני בשנת 1956 נועדה בראש וראשונה להפסיק את פעולות הפידיונים.
בשנת 1964 קרא ג'אמל עבד אל נאצר לאחמד שוקיירי והורה לו להקים ארגון טרור שילחם ביהודים, כך הוקם אש"פ ואחמד שוקיירי שהיה הרבה דברים, אבל בשום פנים ואופן לא פלסטיני ! היה ראש אש"פ הראשון. נולד בלבנון לאם טורקיה, היה שגריר סעודיה, שגריר סוריה ושגריר הליגה הערבית.
גם מלחמת ששת הימים החלה ביוזמה של נאצר, הוא זה שקידם את כוחותיו והכניס אותם לחצי האי סיני בניגוד להסכם הפסקת האש משנת 1956, הוא גירש מסיני את פקחי האו"מ וסגר בפני ספינות ישראליות את מיצרי שאם א-שייח'. בעקבות נצחון ישראל במלחמת ששת הימים (1967) קרא לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל דאז, לשליטי ערב לבוא ולשבת למו"מ על השטחים, נאצר ענה בשידור רדיו "מה שנלקח בכוח יושב בכוח".
אשי יקירתי, הערבים הם אלה שפתחו במלחמה, הם אלה שהחלו במעשי האיבה בכל שנות המאורעות ולמחרת קבלת החלטת האו"מ ב29 בנובמבר 1947, הם הפסידו בקרב וישראל כבשה את האדמות. נסי לחשוב לרגע מה היה קורה אילו המצב היה הפוך והערבים היו מנצחים ? האם הקרבות במצרים, לוב וסוריה בין ערבים לערבים, מוסלמים למוסלמים, לא נותנים קנה מידה מה היה קורה ליהודים אילו נכבשו על ידי הכנופיות הערביות שגוייסו למלחמה הזאת ?
אגב, ליוצאי עיראק ניסיון עם המון מר ערבי משולהב, אותו מופתי נאצי חג' אמין אל חוסייני שהיה בעיני הבריטים עבריין נמלט על חלקו בתמיכה בנצים, מצא מקלט בבבגדאד, הוא אירגן שם את קבוצות הנוער ההיטלראי והסית אותם לפרוע ביהודים. ב-2-3 ביוני 1941 (שני ימי חג השבועות) התפרעו הערבים וטבחו ביהודים ללא אבחנה, שכנים ערבים שחטו את שכניהם היהודים, אנסו את נשותיהם, שיספו בסכין את בטנן של נשים יהודיות בהריון, הוציאו את העובר והשליכו אותו לרחוב. אומנם היו פה ושם ערבים שהגנו והסתירו יהודים בביתם, אבל קציר הדמים של אותם יומיים היה 180 הרוגים ועוד כ-2000 פצועים. לא צריך להיות נביא כדי לחשוב מה היה קורה ליהודים אם הערבים היו מנצחים.
כמוך גם אני לא מרוצה מהמצב הקיים, הייתי מעדיף לסגת מכל השטחים עם תיקוני גבול בהסכמה, אבל עדיין, האמת חייבת להאמר ואי אפשר להסתכל על היהודים כשורש הרע להסתכל על הערבים כאילו היו המסכנים בכל הסיפור הזה. אין לי ספק שבמהלך המלחמות נעשו עוולות כמו שנעשו במלחמות אחרות במקומות שונים בעולם, אבל אי אפשר להגיד שהמעשים האלו הם הגרועים ביותר שנעשו על ידי צבאות אחרים במהלך השנים. האבסורד הגיע לידי כך שפעילי זכויות אדם למיניהם טענו שחיילים יהודים לא אנסו נשים פלסטיניות כי הם חשו עליונות כלפיהן, כלומר, מה שעושים לא בסדר.
