חתיכת שאלה
אתמול נסעתי עם בעלי למושב, לקחנו לנו יום שלנו ונסענו להורי ליום שלם.
בדרך שוחחנו על התקופה ההיא שילדינו הו צעירים-קטנים שאני הייתי מחוברת בשלשלאות למשרד החינוך והוא לאגד.
מקומות עבודה ללא מרווח בחירה אישי, עם אינטנסיביות אינסופית וללא פתח שמאפשר לצאת ממעגל ה"עבדות" הזה.
חשבנו כמה אנו מבורכים היום (
ותודה לנו וליקום על אף המכות שהיו לנו בדרך... והיו כלכליות , נפשיות, פיזיות...)
שאנו יכולים לקום בבקר ולבחור לעזוב את הכל וללכת להיות עם זוג הורים שהשמחה והיחד איתנו הטעינו אותם באנרגיות טובות לימים רבים.
ולשאלתה של חני
אני ממש לא חושבת שיכולתי לחיות אחרת.
בתקופה מסויימת החיים או המציאות הם שהכתיבו לי את ההתנהלות הכללית.
מחוייבויות ושכדוגמתן אלצו אותי/אותנו להיות בסוג של מרוץ להשיג.
גם בדורות הקודמים זה היה אבל באינטנסיביות שונה היות שהדרישות והציפיות היו בסדרי גודל שונים ובענווה?
היום עם תוחלת חיים של 40 שנה אני מניחה (ולא יודעת ) הייתי נאלצת לוותר על דברים בדרך אל מה שאני יודעת היום.
תודה על שאלה שהתשובה לה עדין מקננת בי ותמשיך בשעות הבאות
בקר טוב.