קשה לי מאוד לענות
כי אני הייתי במערכת יחסים ארוכה מדי של בגידות ורק לפני ימים מספר כתבתי כאן על הנושא את שחוויתי אך בכל זאת חברה במצוקה מה לא עושים?!.... אני לא יודעת איך הייתי נוהגת עם מישהו אחר אני יכולה רק להעיד על עצמי שלאחר ההיפוך והתיקון שעברתי עם אוהי אני יכולה היום (לא בגללו, בגללי) לבטוח בו ב 100% ואם עדיין לא הבנת... אז הנה זה... מועתק מהשרשור בנושא בגידות כארבע שנים לפני שפגשתי את אוהי שלי, היתה לי מערכת יחסים ארוכה (5 שנים) עם איש... זו היתה אהבה מטורפת, לא הגיונית, חולנית ואובססיבית, שהתחילה בבגידה, לא שלי חלילה... שלו... לא אכנס כאן לכל פרטי מערכת היחסים הזו, רק רוצה לספר שבמהלך השנים שהיינו יחד, הוא לא הפסיק לבגוד בי. בפעם המי יודע כמה שתפסתי אותו, וכרגיל חזר והבטיח לי שלא יעשה זאת שנית, שרק אותי הוא אוהב ואני היחידה בעולם... ממש.... בסופו של דבר, הבנתי שאין מרפא שהאיש חולה ולעולם לא יחלים... עזבתי אותו ברגע האחרון, רגע לפני שאבדתי את בנותי, שפיותי, עבודתי וחיי... ידעתי שעכשיו או לעולם לא - כמו אשה מוכה... וכאן בא ההפוך על ההפוך... יצאתי מהמערכת הזו מצולקת בכל פינות נפשי לקח לי שנים לתקן את המעוות, אולם, צלקת אחת גדולה לא הגלידה - חוסר האמון באנשים ובגברים במיוחד. כאשר פגשתי את אוהי הייתי חולה עדיין, חולה במחלת חוסר האמון. הטרפתי אותו, בכל פעם שנעלם שניה מזוית עיני (היינו יחד כל הזמן והמון המון...), חשבתי זהו... הוא עם אחרת, הוא משקר... המסכן סבל, קיבל על הראש, טענות, קיטורים, בכי... המון בכי אמיתי קורע לב ואני?... סבלתי לא פחות אולי אפילו שבעתיים, בכל פעם כזו נקרע לי הלב לגזרים. כל הזמן ניסיתי לעצור את הפרץ, אך ההתקדמות והשינוי הלכו לאט מדי.. אוהי הוא אדם סבלני בצורה מדהימה, אכל את הקשיים הללו וברוב המקרים שתק... רק... פעם אחת... אמר לי - אם זה ימשך כך, לא נוכל להיות יחד... אני שנבהלתי כל כך עשיתי מאמץ עליון, מאמץ כמו להוציא עצמך מביצה טובענית מאיימת, כשאוהי נותן לי ומושך בכל כוחו. כך הבראתי מאותה מחלה נוראית... היום, אני בריאה, אני אשה שלמה, מאושרת בחלקי ועם אוהי היקר שלי. רק לפני ימים ספורים שוחחנו על כך ואוהי ציין שאכן עשיתי צעד ענק והסיפור נגמר... תודה שהקשבתם לי.
אילנה באהבה והתבוננות מגיעים לשלימות
