שאלה...

[תמו]

שאלה...../images/Emo35.gif

האם היום כעובדים סוציאלים, אתם רואים את המקצוע באופן שונה מאשר האופן בו ראיתם אותו כשהייתם סטודנטים? (לטוב ולרע)

 

[SuperGirl 25]

לא רואה את המקצוע אחרת, אבל...

כן את ערכי העו"ס שלפעמים נשכחים. כשהיתי סטודנטית, היתי בטוחה שזה מקצוע מאוד מוסרי, שעובדים בו אנשים מוסריים ואוהבי הבריות, אבל בשטח התחושה התפוגגה במקצת. אך, לשימחתי אני פוגשת גם את הצד היפה והמלהיב של העבודה הסוציאלית, את האנשים שהשנים לא שחקו אותם עד כלות, את העו"סים מלאי ההתלהבות, הברק, הניצוץ.

 

[נומנומ1]

כן בדרך קצת יותר מציאותית ופחות

חולמנית או אידיאליסטית, אחרת זה לפעמים נורא מתיש

 

[dardara]

בהחלט נכון

ההתרחשויות בפועל שנונות מאשר בטהוריה ,אם כי יש טהוריות שמיושמות במהלך העבודה היומיומית .

 

[אבי חברוני]

דווקא ה"חולמנות" מתישה?

אצלי זה הפוך. בתור סטודנט היתה לי את הפריביליגיה לפנטז על הרעיונות והאידיאלים של המקצוע, וקצת לחיות שם. בשטח המגבלות (שאיש לא ממש מלמד אותך עליהם לפני כן) מקצצות את כנפי החלום ומגבילות את ההתלהבות.

 

[shooGS1]

לא החולמנות מתישה

אלא הניסיון בהתחלה לעמוד בסטנדרטים האידיאלים. חיתוך פינות=חוסך אנרגיה

 

[תמו]

../images/Emo12.gif

אני בשנה השלישית ללימודי אני מרגישה שדווקא כשתהחלתי את הלימודים הייתי חדורת מוטיבציה וכעת לקראת הוף אני ממש לא בטוחה שזה מה שחשבתי... אני חושבת שה קשור לדרך שבה מלמדים אותנו - יש המון דיבור מסביב ואין ממש תכל'ס...

 

[SuperGirl 25]

את יכולה לפרט יותר?

 

[reuthal]

אם אצלך תכל'ס = טיפול

אז גם בשטח אין הרבה ממנו- תלוי איפה תמצאי עבודה

 

[SuperGirl 25]

ותלוי מה זה טיפול...

 

[נומנומ1]

נכון אבל

אבל אז מאוד קשה לגשר בין הפער הבלתי נסבל הזה בין המציאות ויכולותיה, ויכולותינו, ובן השאיפות והאידיאלים. כשאתה כבר לא סטודנט אי אפשר להשקיע את כל האנרגיה רק בנסיון להפוך הכל למושלם. זאת ההתשה שהתכוונתי אליה.

 

[ג שם]

ביום בו אפסיק לשאוף למה שהייתי רוצה

אפרוש.

 

[ג שם]

כוונתי היתה לומר,

שלכל אחד יש את מנגנוני השחיקה שלו. אצלי המניע לפעילות הוא דווקא הרצון לשנות את מה שקיים ושדורש שינוי.

 

[אבי חברוני]

אבל מה את עושה כאשר

מיטב מאמצייך נתקלים בחומות של ארגונים שלא מסוגלים/רוצים להשתנות? הרי לא כל מה שתנסי לשנות ישתנה. מה את עושה במקרה כזה?

 

[האיילות בלילות]

אוהו../images/Emo7.gif

עם חלוף הזמן, ועברו רק שנתיים, ולאור המצב ההולך ומתדרדר בחברה שלנו, אני יותר ויותר חושבת שהעבודה של העובדים הסוציאלים צריכה להפוך יותר פוליטית. אני חושבת שהעובדים הסוציאלים, אם הם רוצים להיות נאמנים לערכי המקצוע, צריכים בימים אלו פחות להתמקד בנושאים של טיפול ומתן שירותים ויותר לעסוק בסינגור, העצמה קהילתית וחברתית ולחתור (אלוהים יודע איך) לשינויים חברתיים. לדעתי, כאשר מצד אחד המדיניות הזוועתית הזו נמשכת ומצד שני הפסטיבל המגוחך של העמותות שמאכילות את הרעבים ומספקת שירותים שהמדינה אמורה לספק צובר תאוצה, העובדים הסוצאילים צריכים לחשוב מחדש על התפקיד שלהם. במצב כזה, ההתמקדות של העו"סים בעידוד פעילויות צדקה היא בגידה בעקרונות. ואילו ההתמקדות שלנו בעת קשה זו במתן שירותים ובהתמקצעות בטיפול, ובמיוחד בנסיון שלנו להמשיך לתפקד, למרות כל הפגיעות הקטלניות של השלטון במשאבים שלנו, במוטיבציה שלנו, בכוח האדם שלנו, במשכורות, בתנאים ובמעמד שלנו ושל הלקוחות שלנו ובעיקר לנוכח המעמסה ההולכת וגוברת היא בעייתית. כי ככה אנחנו הופכים בה בעת גם לקורבנות של המדיניות וגם לאלה שמעודדים אותה. ככל שנמשיך להרוג את עצמנו כדי שהשלטון ימשיך לצחוק על חשבוננו, ככל שנפתח עמותות שישתיקו את הבעיה החברתית שלנו, כך אנחנו מאפשרים את המשך קיומה, מעבירים לשלטון מסר שזה בסדר והכי גרוע, מעבירים לציבור מסר מוטעה, שמרחיק מהם את המודעות לזכויותיהם האזרחיות ואת הצורך במאבק. אז כן, דעותי השתנו באופן די חד בשנתיים האחרונות. האם זה אפשרי?, לא יודעת. לי היום יש משבר אמון קשה עם העבודה הסוציאלית. כי אני מרגישה שהערכים שלנו סותרים ושהם לא מאפשרים לנו לחיות בשלום עם המקצוע. איך אנחנו יכולים לשמש כ"סוכנים לשינוי חברתי" כשאנחנו כל כך לכודים בשימור הבעיה? איך אנחנו יכולים לעשות את זה כשמקומות העבודה שלנו משועבדים למדיניות ותומכים בה (לא בהצהרה, אבל בהתנהגות....)? אם למישהו היה כוח לקרוא את כל מה שכתבתי והגיע עד לכאן, אשמח לתגובות.

 

[dardara]

|כל מילה שנאמרה כאן נכונה בהחלט

בלי שום ספק,צריך לעשות איבחון דברים מחדש ולבדוק אכן מה תפקידו של העובד הסוציאלי .....כשהוא עומד מול הפונה ,כשמאחורי גבו עומד הגוף שמעסיק אותו.ולאן הולכת הלויאלאיות שלו כאיש מקצוע??????

 

[ג שם]

מסכימה.

אני חושבת שהעבודה הסוציאלית צריכה להתמקד בנושא של זכויות אזרח- שינוי מדיניות- מוסר- צדק. זוהי הלגיטימציה להתערבותנו בחיי האנשים, זה המנדט שניתן (או שאנחנו צריכים לקחת) לעצמנו. הייתי רוצה לראות עובדים סוציאלים שלא מפחדים לחשוף שיניים. להיות קצת פחות "ילדות טובות".

 

[אבי חברוני]

אני חושב שהמשבר הוא

בגלל הפער בין האידיאלים שלנו לבין מה שהמציאות מאפשרת. לפני שגשם מתנפלת עלי בעניין "מה שהמציאות מאפשרת" אני אבהיר שברור שאין חובה לקבל את המגבלות של המציאות. אפשר תמיד להתפטר ממקום העבודה ולעבור ליוזמות פרטיות של עליה על בריקדות. אני מסכים לגמרי עם מה שכתבת, ומרגיש חזק מאד את הקושי להיות עו"ס בימים כאלה (על אף שאני עובד במסגרת פרטית), וברור שהמצב חייב להשתנות וללא ספק אנחנו בין האנשים שמתאימים להשתתף בשינוי כזה. אבל צריך להבחין בין שינוי שאפשר לעשות אותו מחוץ למערכת, אז אפשר להיות קיצוניים יותר, ובין שינוי שנעשה מבפנים שהוא בהכרח איטי יותר. מי שיוצא מחוץ למערכת צריך לקחת בחשבון שהוא מזניח את הטיפול במצב החברתי המשברי הקיים, לטובת רצונו (המוצדק) בשינוי חברתי. השאלה מי יטפל באותו זמן באלו שכבר נפגעו מהמצב. כתבתי כבר פעם ששינוי כזה דורש שנהיה מוכנים לקבל תקופה של כאוס חברתי, שאולי דווקא יסייע להשיג את השינוי. העניין שלבנו לא נותן לנו לנטוש את אלה שבטיפולנו. האפשרות השניה היא לטפל באלה שנפגעו מהמצב, כולל עדוד הקמת עמותות צדקה, גם אם יודעים שזה לא המצב שאמור להתקיים, ותוך כדי לפעול לשינוי. זו הדרך הארוכה יותר. בקיצור, אני אומר שאפשר להמשיך לטפל בנפגעי המדיניות החברתית הנוכחית ותוך כדי לפעול לשינוי.