יישוב הקושיא לענ"ד
בס"ד אכן הרמב"ם בהלכות דעות פרק ה' הלכה ד' כותב כך: כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו, לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו. לא יאכל בחנות ולא בשוק אלא לפי צורך גדול, כדי שלא יתגנה בפני הברייות; ולא יאכל אצל עמי הארץ, ולא על אותן השולחנות המלאים קיא צואה. ולא ירבה סעודותיו בכל מקום, ואפילו עם החכמים. ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה; ואין ראוי לו לאכול אלא בסעודה של מצוה בלבד, כגון סעודת אירוסין ונישואין--והוא שיהיה תלמיד חכמים, שנשא בת תלמיד חכמים. והצדיקים החסידים הראשונים לא אכלו מעולם, מסעודה שאינה שלהם. כלומר שגם ממעט בכלל בסעודות עם ציבור ואף שהציבור ת"ח ואף אם הן סעודות מצווה. וכמובן אם כבר אוכל עם ציבור שתהיינה הסעודות רק סעודות מצווה (ויש לכך הגדרה מיוחדת!!). הנהגה נוספת שהיו חכמים שלא היו אוכלים כלל מסעודה שאינה שלהם. אז ישנן 2 דרגות לא לאכול שלא בבית ויש מעבר לכך שלא לאכול כלל ממה שאינו שלו. בברכה
