שאלה
- פותח הנושא yonti261
- פורסם בתאריך
המלצות
ברליוז הואאולי המלחין הכי פחות "נורמלי" שהיה אי פעם. הוא בקושי למד מוזיקה באופן מסודר (רואים לפעמים שיש לו "שגיאות" בהרמוניה וקונטרפונקט כגון מקבילים וכו'. אפילו לנגן הוא בקושי ידע, רק גיטרה ממש קצת...), ועם זאת הוא גילה מקוריות יוצאת דופן, ובהרבה מובנים היה "הרומנטיקאי הראשון". חוץ מהסימפוניה הפנטסטית, יש לו לא מעט יצירות מעניינות. מחזור "לילות קיץ" שלו (או בצרפתית: Les nuits d'été) הוא מחזור השירים הראשון בהיסטוריה לקול ותזמורת - כך שכאשר שטראוס, מאהלר, סיבליוס ושוסטקוביץ' כתבו שירים עם תזמורת - הוא ללא ספק היה אי שם In the back of their minds. המחזור הוא יפיפה - כל שיר פנינה, אבל השיר השני הוא האהוב עליי. המילים, של תאופיל גוטייה, מדהימות, ומתאימות למוזיקה כמו כפפה. יצירה מאוד מאוד לירית ולא בומבסטית, ובכך היא מאוד שונה מרוב יצירותיו התזמורתיות של ברליוז. אבל עם אתה רוצה לשמוע את ברליוז בשיא תפארתו, תשמע את הרקוויאם. הרקוויאם של ברליוז כתוב לאנסמבל חסר תקדים בגודלו (סה"כ באזור ה-500-600 מבצעים...), עם יציאות תזמוריות כגון 16 טימפני (נגן לכל זוג), וכמות אדירה של כלי נשיפה ממתכת, שרובם מפוזרים ב-4 קבוצות, שנמצאות ביציעים ב-4 צידי האולם, כך שבביצוע חי, ב"טובה מירום" את הקבוצות הללו מגיבות זו לזו מכל צידי האולם. זה אפקט שאי אפשר להעביר בדיסק, אבל רק מקריאה בפרטיטורה הבנתי כמה זה מרשים... הרקוויאם יצירה מדהימה, ומאוד מאוד חדשנית. החידושים התזמוריים של ברליוז צצים על ימין ועל שמאל, ויש שם המצאות מאוד מקוריות שמופיעות אח"כ במוזיקה מודרנית. לדוגמא - ב"הוסטיאס", למעט המקהלה, יש כל הזמן אקורדים שמנוגנים ע"י 3 חלילים (במנעדם הגבוה) ו-6 טרומבונים (במנעד בינוני-נמוך). האפקט הוא חסר תקדים. מי באותה תקופה היה מעלה על דעתו לכתוב אקורדים לשילוב ביזארי כמו חלילים וטרומבונים.... הטה-דאום הוא יצירה מקהלתית מאוחרת יותר של ברליוז, להרכב בומבסטי גם הוא - שמככבות בו לא פחות מ-3 מקהלות: שתי מקהלות מעורבות ומקהלת ילדים (שוב, נראה לי שמאהלר חשב על זה כשהוא כתב את הסימפוניה השמינית, עם בדיוק אותה חלוקה למקהלות). מה שמיחד את הטה-דאום הוא היחס אל העוגב מול התזמורת. בניגוד למוזיקה דתית מוקדמת יותר, בה תפקיד העוגב היה בעיקר חיזוק והכפלה במקומות מסויימים, בטה דאום ברליוז לראשונה נותן לעוגב תפקיד של מעין "תזמורת שנייה", כאשר לכל אורך היצירה חשוב לשים לב ליחס בין העוגב לתזמורת, כפי שמשתקף כבר באקורדים הראשונים של הפתיחה. הטה דאום יצירה מרתקת, עם מקוריות נשפכת, כדרכו של ברליוז. עוד יצירה מאוד מעניינת של ברליוז היא "רומיאו ויוליה", מעין סימפוניה-קנטטה ענקית על פי שייקספיר. יצירה עמוקה ומאוד "צרפתית", בהתייחסותה לעלילה. האזנה נעימה
ברליוז הואאולי המלחין הכי פחות "נורמלי" שהיה אי פעם. הוא בקושי למד מוזיקה באופן מסודר (רואים לפעמים שיש לו "שגיאות" בהרמוניה וקונטרפונקט כגון מקבילים וכו'. אפילו לנגן הוא בקושי ידע, רק גיטרה ממש קצת...), ועם זאת הוא גילה מקוריות יוצאת דופן, ובהרבה מובנים היה "הרומנטיקאי הראשון". חוץ מהסימפוניה הפנטסטית, יש לו לא מעט יצירות מעניינות. מחזור "לילות קיץ" שלו (או בצרפתית: Les nuits d'été) הוא מחזור השירים הראשון בהיסטוריה לקול ותזמורת - כך שכאשר שטראוס, מאהלר, סיבליוס ושוסטקוביץ' כתבו שירים עם תזמורת - הוא ללא ספק היה אי שם In the back of their minds. המחזור הוא יפיפה - כל שיר פנינה, אבל השיר השני הוא האהוב עליי. המילים, של תאופיל גוטייה, מדהימות, ומתאימות למוזיקה כמו כפפה. יצירה מאוד מאוד לירית ולא בומבסטית, ובכך היא מאוד שונה מרוב יצירותיו התזמורתיות של ברליוז. אבל עם אתה רוצה לשמוע את ברליוז בשיא תפארתו, תשמע את הרקוויאם. הרקוויאם של ברליוז כתוב לאנסמבל חסר תקדים בגודלו (סה"כ באזור ה-500-600 מבצעים...), עם יציאות תזמוריות כגון 16 טימפני (נגן לכל זוג), וכמות אדירה של כלי נשיפה ממתכת, שרובם מפוזרים ב-4 קבוצות, שנמצאות ביציעים ב-4 צידי האולם, כך שבביצוע חי, ב"טובה מירום" את הקבוצות הללו מגיבות זו לזו מכל צידי האולם. זה אפקט שאי אפשר להעביר בדיסק, אבל רק מקריאה בפרטיטורה הבנתי כמה זה מרשים... הרקוויאם יצירה מדהימה, ומאוד מאוד חדשנית. החידושים התזמוריים של ברליוז צצים על ימין ועל שמאל, ויש שם המצאות מאוד מקוריות שמופיעות אח"כ במוזיקה מודרנית. לדוגמא - ב"הוסטיאס", למעט המקהלה, יש כל הזמן אקורדים שמנוגנים ע"י 3 חלילים (במנעדם הגבוה) ו-6 טרומבונים (במנעד בינוני-נמוך). האפקט הוא חסר תקדים. מי באותה תקופה היה מעלה על דעתו לכתוב אקורדים לשילוב ביזארי כמו חלילים וטרומבונים.... הטה-דאום הוא יצירה מקהלתית מאוחרת יותר של ברליוז, להרכב בומבסטי גם הוא - שמככבות בו לא פחות מ-3 מקהלות: שתי מקהלות מעורבות ומקהלת ילדים (שוב, נראה לי שמאהלר חשב על זה כשהוא כתב את הסימפוניה השמינית, עם בדיוק אותה חלוקה למקהלות). מה שמיחד את הטה-דאום הוא היחס אל העוגב מול התזמורת. בניגוד למוזיקה דתית מוקדמת יותר, בה תפקיד העוגב היה בעיקר חיזוק והכפלה במקומות מסויימים, בטה דאום ברליוז לראשונה נותן לעוגב תפקיד של מעין "תזמורת שנייה", כאשר לכל אורך היצירה חשוב לשים לב ליחס בין העוגב לתזמורת, כפי שמשתקף כבר באקורדים הראשונים של הפתיחה. הטה דאום יצירה מרתקת, עם מקוריות נשפכת, כדרכו של ברליוז. עוד יצירה מאוד מעניינת של ברליוז היא "רומיאו ויוליה", מעין סימפוניה-קנטטה ענקית על פי שייקספיר. יצירה עמוקה ומאוד "צרפתית", בהתייחסותה לעלילה. האזנה נעימה
המלצות שלי
"קללת פאוסט" (מה שאתה כתבת "גיהנום פאוסט"), יצירה מאוד יפה ודרמטית, לסולנים, מקהלה ותזמורת. "ילדותו של ישו" שזו מעין אורטוריה, גם כן יצירה מצוינת. יש שם טריו חמוד לשני חלילים ונבל שהייתה לי חולשה קלה לגביו... מהיצירות הכליות אני בכיר בנתיים רק את הרולד באיטליה, אבל לא התחברתי ליצירה כל כך בשמיעה ראשונה, למרות שהיא דיי טובה בעצם. אני חולק על קודמי גוסטב.מ על כך שברליוז לא למד מוסיקה, הוא דווקא למד בילדותו (באופן לא מוסדר, אבל למד), וכמו כן למד אצל אחד המורים החשובים בזמנו, אנטון רייכה, בפריז. הוא גם מתייחס אליו בפרק שלם באוטוביוגרפיה שלו.
"קללת פאוסט" (מה שאתה כתבת "גיהנום פאוסט"), יצירה מאוד יפה ודרמטית, לסולנים, מקהלה ותזמורת. "ילדותו של ישו" שזו מעין אורטוריה, גם כן יצירה מצוינת. יש שם טריו חמוד לשני חלילים ונבל שהייתה לי חולשה קלה לגביו...
מהיצירות הכליות אני בכיר בנתיים רק את הרולד באיטליה, אבל לא התחברתי ליצירה כל כך בשמיעה ראשונה, למרות שהיא דיי טובה בעצם. אני חולק על קודמי גוסטב.מ על כך שברליוז לא למד מוסיקה, הוא דווקא למד בילדותו (באופן לא מוסדר, אבל למד), וכמו כן למד אצל אחד המורים החשובים בזמנו, אנטון רייכה, בפריז. הוא גם מתייחס אליו בפרק שלם באוטוביוגרפיה שלו.פיצי היחיד
New member
לילות הקיץ
הדבר הכי רחוק מעולמה של הסימפוניה הפנטסטית אבל מחזור שירים מהמם!!
הדבר הכי רחוק מעולמה של הסימפוניה הפנטסטית אבל מחזור שירים מהמם!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.