שאלה...

mymai1986

New member
שאלה...

שלום. אני בת 21 ואני מבררת על עצמי דברים ורציתי לקבל את תגובתכם... אף פעם לא נמשכתי למישהו, אני לא באמת יודעת מה זה אומר "משיכה" זה די מושג שלא אומר לי כלום. כשכולם שיחקו אמת או חובה ביסודי/חטיבה אני לא שיחקתי לא כי התביישתי או משהו פשוט לא היה לי מה להגיד כששאלו שאלות כמו "את מי את מחבבת?" וכדומה. התנשקתי פעם אחת בצבא כי היה בחור שרצה ואני רציתי לנסות לראות אם זה נחמד. בזמן הנשיקות כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שאין לי אוויר ורציתי שהוא יפסיק. מצד שני. זה שאין לי ולא היה לי חבר מעסיק אותי המון. אני חושבת על זה כל הזמן על איך שאני שונה מכל החברות שלי. לא היה לי קשר אפילו חברי עם בנים אף פעם. אני מכירה בחורים אבל קשר של חברות איתם לא היתה לי. סתם כזה שלום שלום ודיבורים סתמיים. אז אני לא יודעת מה לחשוב. אולי אם יהיה לי קשר עם מישהו (חברות) אז אני גם אמשך אליו או משהו כזה (אני אפילו לא יודעת להגדיר את מה שקוראים לו "משיכה") ואולי אני צריכה לחפש ולצאת יותר ולדבר עם בנים. אבל מצד שני לא כל כך בא לי. האם אני א-מינית??? אשמח לקבל תגובות...
 

queen helen

New member
נשמע מוכר...

אם את א-מינית או לא, רק את יכולה לדעת. הרצון לקשר אינטימי עם בני המין השני קיים גם אצל רבים מהא-מיניים, רק שהם מעוניינים בקשר ללא יחסי מין. אם את רוצה, את יכולה לפרסם מודעה בלוח של הפורום, לחיפוש בן-זוג. בכל מקרה - ברוכה הבאה!
 
גם לי נשמע מוכר

פעם העסיק אותי זה שלא היה לי בן זוג, כשחשבתי שזה הכרח של החיים או של החברה. גם כשהבנתי שזה לא הכרחי, עדיין זה העסיק אותי כי לא באמת האמנתי לזה. כשבאמת האמנתי לזה, ההתעסקות המיותרת הזאת הלכה. הרי כולנו שונים זה מזה בהיותנו בני אדם מגוונים, אז את שונה מחברותיך בכך שלא היה לך בן זוג, וחברה אחת שונה בכך שהיא לא אוהבת ג'אנק פוד, ושלישית אולי שונה בכך שאין לה רשיון ולאחרות יש. מה רע? השאלה העיקרית היא, היית רוצה בן זוג? ויחסים אינטימיים?
 

mymai1986

New member
חשבתי על זה ו...

אני חושבת שחלק מהעניין זה שזה הכרח של החברה וגם רצון לא להיות שונה וכמובן לא להיות לבד. אבל איך אפשר למצוא בן זוג או חבר לחיים בלי שקיימת איזושהיא משיכה? זה מה שמפריע לי. אני רוצה למצוא מישהו שיאהב אותי ואני אותו ושאני ארצה להיות איתו כל הזמן והוא איתי ושיבין אותי וכל זה (או כל מה ששמעתי על הקשרים שאלו) אבל אני לא מרגישה שום משיכה פיזית לאף אחד! ואני גם לא כל כך יודעת להסביר מה זה משיכה פיזית... אני יכולה לראות את הבן הכי יפה בעולם וסתם להגיד שהוא יפה (לא לרצות "לעשות לו" כלום כמו שאומרים...) אני לא ממש יודעת אם אני מובנת כרגע... זה הגיוני?
 
לצערי

את מובנת לי, ועוד איך מובנת לי, פשוט הייתה לי אשה כזו הרבה שנים. הייתה, שמת לב, היום היא כבר לא שלי. (גם לא של אף אחד אחר)
 

p019

New member
זה מעוד הגיוני

ולמרות שאנחנו בפורום נמנעים לרוב להחליט למישהו אחר אם הוא א-מיני או לא, נשמע לי שבמקרה שלך ההגדרה פשוט מתאימה. כן, גם בלי העניין של עם נושא המין בקשר - ארבה יותר קשה ליצור קשר אם אין את הדבר הראשוני הזה. מצד שני אותה משיכה פיזית יכולה לגרום לך להיות עם אדם שלא מתאים לך - עד שמגלים את זה. כך שיש גם יתרונות
. אני לא יכולה להגיד לך איך למצוא בן זוג - אני חושבת שזו שאלה שמטרידה יותר מאחד בפורום הזה
. ואני בהחלט מבינה את הרצון ואת חוסר האונים. אני משארת שמה שצריך זה קודם להתחבר עם אנשים ולמצוא מישהו שכיף להיות איתו באופן כללי - והמשיכה הרגשית תבוא עם הזמן. כן - דרך הגב, אם לא קראת קצת כתבות בנושא יכול להיות שלא שמת לב שא-מיניים יכולים בעיקרון לחוש משיכה רגשית לאנשים - להתאהב - ללא משיכה פיזית.
 

p019

New member
ברוכה הבאה../images/Emo212.gif

כמו שאמרו קודמותי - הסיפור שלך נשמע מוכר. אם כי לא החלק על החברות עם בנים - היתה תקופה שכל החברים שלי היו דווקא בנים. - מבחינתי - מינו של אדם ממש לא חשוב - יותר חשוב איזה בנאדם הוא. בהחלט יתכן שאת א-מינית - וגם יתכן שיום אחד תמשכי מינית למישהו. השאלה שלי היא - האם את מרגישה שאת לא יוצרת חברויות עם בנים סתם כי לא יצא - או אולי חלק מיזה נובע מנושא המין. אם את נירתעת ליצור קשר אם בנים רק ביגלל שאת חוששת שאי שם בראש מסתובב להם משהוא מיני - אני חושבת שזה משהוא שאפשר לתפל בו. אז יהיה לך יותר קל להקיר גברים - ואולי אז תחליטי אם את נמשכת אליהם או לא. אם כי יכול להיות שפשוט מעולם לא פגשת גבר שהיה לכם נושאים משותפים ליצירת חברות. בכל מיקרה, אין לאן למהר. את תמצאי את התשובות שלך בקצב שלך.
 

mymai1986

New member
תודה לכולכם...

אני חושבת שאני עדיין לא כל כך יודעת...
 

mymai1986

New member
אני לא נרתעת ליצור קשר עם בנים.

זה פשוט לא ממש קרה. גדלתי בישוב קטן ובשכבת גיל שלי היו רק בנות (טוב נו, בן אחד אבל הוא לא ממש נחשב והוא לא ממש חברתי) אז גדלתי בסביבה של מלא בנות, ואז גרתי כמה שנים בארה"ב ושם יש ממש תרבות של "להתחיל מוקדם" ולי כל הקונספט היה זר ולא התחברתי שם לבנים (בקושי גם היו לי חברות בנות, היה קשה בארה"ב) וחזרתי לארץ בכיתה ט' שזה כבר מבוגר מספיק אך עדיין גיל ההתבגרות ואז פשוט לא היה לי קשר עם בנים. לא דיברתי איתם כמעט בכלל. היו לי כמובן מכרים הכרתי הרבה אבל לא ממש חברים. לא שיחות בטלפון ולא שיחות בכלל אלא אם כן יצא בטעות. אז אחרי סיפור ארוך... אני לא נרתעת מבנים ואני לא מבדילה בינהם לבין הבנות פשוט לא יצא לי להיות בקשר איתם. זה כניראה היה טיבעי שיהיו לי חברות וגם זה אין הרבה, אני מעדיפה קבוצה קטנה של חברות טובות. אבל יש גם קבוצה נרחבת, אני לא מנודה חברתית או משהו... שלא תקבלו רושם מוטעה. אני יוצאת עם החבורה שלי לבלות ועם חברים מהצבא וחברים מהבית וחברים שהכרתי בארה"ב וכל מיני קבוצות והקבוצות מעורבבות בנות ובנים אבל איפהשהוא פשוט אין לי קשר איתם.
 

p019

New member
טיבעי ביותר

כאני חושבת על זה - אז היו לי חברים בנים לכל אורך הילדות ואולי חברה אחת או שתיים בנות בתקופות כאלו ואחרות. בכיתה ז' עברנו ישוב ואז גם לא נוצרו לי שום חברויות רציניות עם עם בנים - וכך נשאר עד הצבא. טוב, האמת שב -י"ב היה לי ידיד בן - והפסקתי לדבר איתו כיוון שהוא היה מעוניין ביותר מידידות (נגע לי ברגל). האמת - הייתי ממש לא בסדר איתו - אבל אז פשוט לא הבנתי מספיק את עצמי ואת הסביבה כדי להסביר לו שאני לא מעוניינת בקשר כזה - במקום זה פשוט הפסקתי לדבר איתו. לא נעים
.
 
למעלה