שאלה

שאלה

נוצרה בגופי פיסטולה כתוצאה מהדבקות של קטע מעי, כ-25 ס"מ מהרקטום, אל החלק התחתון של צלקת ניתוחית. הפיסטולה מאד קטנה, אבל מפרישה מוגלה, גזים, ולעיתים טיפה צואה. מדי פעם היא נסגרת, לפחות חיצונית, אבל נפתחת שוב כעבור יומיים שלושה. הפיסטולה היא ישנה, אבל לא נתגלתה מאחר והיא נסגרה בשעה שהמקום בו היא נמצאת היה מושבת, כי הצואה לא עברה שם. אבל לאחר ניתוח לסגירת קולוסטומי, שעבר ב"ה לשלום, המקום נפתח ביציאת צואה נרחבת, שהיווה חשש לדליפה מההשקה. ממצא זה הופרך בבדיקת קולונסקופיה שהראתה בבירור פיסטולה במקום אחר ממהשקה. כמובן שגם מקום ההשקה סגור היטב. מספר שאלות לי: הראשונה - האם קיימת דרך לסגירת הפיסטולה מלבד דרך ניתוחית? שאלה שניה - האם קיימת היסטוריה רפואית של סגירת פיסטולה באופן עצמוני, מתישהו, אפילו לאחר זמן רב (חודשים)? ושלישית: האם ניתן לחיות עם פיסטולה כזאת לאורך זמן מבלי שמצב בריאות החולה יפגע בשלב זה או אחר? ורביעית - מה עדיף? להשאר עם פיסטולה או להכנס, שוב, לצלקת ניתוחית קשה, שנסגרה לבד לאחר שזוהמה קשות, שכנראה יש בה הדבקויות לאין ספור?
 
פיסטולה מהמעי הגס

אתה מתאר כאן מצב רפואי מורכב של פיסטולה חוזרת מהמעי הגס. קיימות הרבה שאלות שדורשות אינפורמציה רפואית רבה שלא מופיעה כאן. באופן כללי- רוב הפיסטולות מהמעי הגס יסגרו באופן ספונטני במידה וקיימים מספר תנאים בסיסיים שמאפשרים סגירה, לדוגמא העדר חסימה של המעי מעבר לפיסטולה וכמובן שלא מדובר בניתוק מלא של המעי אלא רק בפתח צדדי של פיסטולה. יש עוד מספר תנאים חשובים שאותם הכירורג צריך להעריך. משך הזמן עד סגירת הפיסטולה יכול להיות שבועות ארוכים, אולם אם הפיסטולה המדוברת קיימת כבר שנים הסיכוי לריפוי וסגירה ספונטנית הוא קטן. פיסטולה מהמעי הגס הרחיקני, שכמות הצואה העוברת דרכה קטנה, מאפשרת חיים רגילים כמעט מבחינת תפקוד יום יומי ואכילה. השאלה מה עדיף- ניתוח חוזר שעשוי להיות לא קל או להמשיך לחיות בצורה שפוגעת מן הסתם באכות החיים, היא שאלה מורכבת ומערבת שיקוליים כמו סיכון ניתוחי והרדמתי, סיכויי הצלחת הניתוח, גיל ומצב רפואי כללי לעומת אכות החיים שלך כרגע. זו שאלה שאתה והכירורג המטפל צריכים לדיין בניכם, ובסופו של דבר החולה כלומר אתה צריך להחליט על סמך כלל השיקולים ועל סמך המלצת הרופא המטפל. בברכה
 
זאת לא בדיוק פיסטולה חוזרת

אתאר את המצב יותר במדוייק: (ואני אשה :)) בנובמבר שנה שעברה עשו לי חור במעי במהלך ניתוח גניקולוגי פשוט. החור גרם לדליפת צואה אל חלל הבטן ולזיהום קשה. לאחר כמה ימים נותחתי כדי לנקז את הלכלוך מהבטן, לתפור את החור במעי ועשו לי קולוסטומי זמנית כדי לתת למקום להתרפא. הפצע הניתוחי, כצפוי, הזדהם מאד, אף הוא והוא נפתח כדי לנקות אותו ולאפשר לו סגירה עצמונית. הסגירה העצמונית אכן התרחשה, לאט לאט, אבל נשאר תמיד איזה חור קטן של כ-2 מ"מ בתחתית הצלקת שהמשיך להפריש מוגלה כחודש לאחר שכל שאר חלקי הפצי נסגרו. לאחר כחודשיים בהם היה הכל סגור, לאחר שעברתי צילום גסטרוגרפין שהראה שאין שום דליפה, עברתי בהצלחה, ב"ה, ניתוח לסגירת הקולוסטומי. לאחר כ- ימים שוב הופיעה הפרשה מוגלתית מהנקודה שכאמור כבר נסגרה. לאחר יומיים הופיעה גם הפרשה צואתית. בדיקת קולןנסקופיה אבחנה פיסטולה במקום הזה, שרחוק ממקום ההשקה ב-5 ס"מ בלבד ממקום ההשקה. כפי שזה נראה, הפיסטולה הזאת נוצרה במהלך הסגירה של הפצע הניתוחי מנובמבר ולא היתה פעילה כי קטע המעי הזה היה מושבת, בגלל הקולוסטומי. רק משהחל לעבור שם צואה היא נפתחה מחדש. גילי הוא 50. מצבי הבריאותי הוא לאחר פרטוניטיס ו-3 ניתוחים, 5 ימי טיפול נמרץ, חודשים אישפוזים מאחורי. יש סיכוי שבמקום הזה יש הדבקויות רבות מהניתוחים הקודמים. (אם כי בסגירת הקופוסטומי ההפתעה היתה שדווקא לא היו הדבקויות, אבל אי אפשר לדעת, ההנחה היא שיש שם, הרבה) כך שכרגע המחשבה על ניתוח מחלחלת אותי לגמרי. מאידך - גם החיים עם פיסטולה, קטנה ככל שתהיה, אינם מרנינים. (למרות שאין כעת הפרשות צואתיות, רק מוגלה, בעיקר, ואויר) אין לי, ב"ה, שום חסימות במעי והכל יוצא כמו שצריך. אני מאד רוצה ומקווה שמתישהו הפיסטולה תיסגר מעצמה. השאלה שעליה אין לי תשובה, עדיין, זה אם אני משלה את עצמי או לא? (יש לציין שעם גילוי הפיסטולה אושפזתי למשך 17 יום בהם הושבת המעי לגמרי והוזנתי דרך-TPN. זה ממש לא עזר. גם 3 שבועות של תזונה ללא סיבים תזונתיים לא שינה את המצב. האם זאת סיבה נוספת להתיאש? או שעדיין יש סיכוי?)
 
פיסטולה מהמעי הגס

סיכויי סגירה קיימים- אולם קשה כאן להעריך מה הסיכוי לכך. במידה ולאחר תקופה ממושכת הפיסטולה אינה נסגרת, האופציה הניתוחית כמובן קיימת. אם וכאשר אופציה ניתוחית עולה על הפרק, כמו שכתבתי בתשובתי הקודמת, יהיה צורך לשקול את סיכוני הניתוח מול אכות החיים עם פיסטולה שלא נסגרת. בברכה
 
למעלה