ברית
לאחר שאלהים ברא את האדם וסיים את כל בריאתו, הוא שבת מכל מלאכתו, כיוון שהכל היה מושלם, הכל היה טוב מאד. אלהים ייצר את פאר יצירתו האדם, שאיתו הוא יכול לכונן מערכת יחסים, כל עוד האדם שומר על נאמנותו, ומבטא את אהבתו אל בוראו, כשהוא נשמר מלאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע. אך לאחר שהשטן מפתה את האדם לאכול מפרי העץ, האדם מתפתה ואוכל מהפרי, מורד וחוטא לאלהים, והבטחתו של אלהים שביום אוכלו ממנו מות ימות, מתבטאת באופן מיידי, והאדם מת מוות רוחני, כלומר הוא נפרד מנוכחותו, אהבתו, כבודו וטובו של אלהים, וביחד איתו כל הבריאה. מאותו היום אלהים כורת ברית עם האדם ועתיד לכרות מספר בריתות, עם אנשים שונים, עד לברית הסופית והמושלמת שבינו לבין בני האדם. בברית עם האדם הראשון, אלהים מלביש את האדם בכותונת עור, שאלהים יצר לאחר שחיה קיפחה את חייה, ודמה נשפך. הברית בין אלהים לאדם הראשון מצביעה על מספר דברים. ראשית, אלהים נותן הבטחה, שזרעה של האשה, אדם שיבוא מזרע האשה הוא המשיח, ישים קץ לשלטונו של השטן במיצת ראשו, והשטן ימית אותו בעקבו. {ישוע המשיח שם קץ לשלטון החטא והשטן במותו ובדמו, והוא מת,(השטן המית אותו), על הצלב. ישוע מת בכדי לכפר על החטאים של בני האדם. ולשים קץ למוות וניצח את השטן במותו כיוון שהוא היחיד שלא חטא. אולי אני אחדד את הנקודה. -- השטן הוא המביא מוות לאנושות, עקב החטא. לאחר שישוע מסר את עצמו למוות (בכל שלב ישוע יכל לעזוב, גם כשהוא היה על הצלב, הוא יכל אם היה חפץ בכך להינצל מהמוות, אך הוא ידע מה שהשטן לא ידע, שמותו שלו, יביא לקץ שלוטונו של השטן על כל מי שמאמין בו(בישוע), ובכך השיג ניצחון על החטא ועל השטן)}. דבר נוסף אלהים בהלבישו את האדם בכותנות העור במקום עליי התאנה, אומר למעשה שהוא הוא המצדיק את האדם בדם, והאדם לא יכול לכסות את ערוותו, ולהצדיק את עצמו במעשיו. אלהים מאפשר לאדם לחיות על פני האדם מספר מוגבל של שנים, אך יהיה עליו לעבוד קשה בכדי להשיג את לחמו, ועל האשה ללדת בכאבים ובעצב ילדים. ברכתו של הבורא על האדם לפני הנפילה עדיין מתקיימת(פרו ורבו, ורדו) למרות שהאדם איבד את סמכותו על העולם לשטן. ישוע מגשים את הברית בדברים שנכתבו מקודם, ובכך שהוא מצדיק אותנו בדמו ע"י אמונה בו,
ואין מעשה שאנו יכולים לעשות שיצדיק אותנו לפני הבורא. לאחר שאלהים רואה שמעשי האדם רעים הם עוד מנעוריו, וכשכל הארץ מתמלאת חמס, אלימות ברוטלית, שנאה ומרד ו אין באנושות שום דבר שמזכיר את צלמו ודמותו של אלהים, הוא מחליט להשמיד את כמעט כליל את המין האנושי, אלהים מוצא אדם שהוא צדיק בדורו. - נח. נח לא היה אדם צדיק במלוא מובן המילה, אלא בתוך דור פושע בפשעיים איומים ונוראים, הוא נחשב צדיק. אלהים כורת עם נוח ברית בה הוא מבטיח לא להשמיד את המין האנושי כליל, ולא להוריד עוד מבול. הקשת מסמלת את שלומו של אלהים, והיא אות לכך שאלהים יתן שלום על הארץ ויביא שלום בכל העולם, ולא ישחת עוד הארץ. ישוע הוא שר השלום, וכשהוא יבוא לכונן את מלכותו
(בקרוב), מלכות אלף השנים, זאת תהייה מלכות של שלום, אריה ירבוץ עם כבש, וזאב עם גדי, וילד קטן ישחק עם נחש פתן. לאחר מספר דורות, אלהים מוצא אדם כלבבו, את אברהם. אלהים כורת עם אברהם ברית בה הוא מבטיח לו שמחלציו, דרך שרה(אשתו החוקית), יוולד בן שהוא זרע ההבטחה, שממנו ייצא עם אשר מתוכו יצא המשיח, שיהיה אור לגויים, ועמים רבים באמונתם במשיח יהיו חלק מהברית אשר אלהים כרת עימו, כל הברכות שאברהם קיבל מאלהים יהיה נחלת כל המאמינים. ועם זאת ישנן הבטחות ספציפיות לעם הפיזי שיצא מחלציו של יצחק ומחלציו של יעקב. ההבטחות הן קודם כל לעם ישראל הפיזי, ואז כל המאמין בישוע המשיח מכל עם מקבל את הברכות הללו אף הוא, בהצטרפו לעדת ישראל. ולא ההפך. רק בישוע אלהים הגשים את הבטחות אברהם, "ונברכו בך
כל משפחות האדמה" . לאחר שאלהים הוציא את עם ישראל ממצרים, הוא כרת איתם ברית בסיני, בברית סיני אלהים מגלה לנו מהי קדושתו, מי הוא, מי אנחנו, מהו חטא, ושאין אנו יכולים לעמוד בחוקיו של אלהים ולכן היה על העם להקריב קורבנות על בסיס קבוע, אחת לשנה לכפר על חטאי כל העם אחת לחודש אחד לשבוע ושלוש פעמים ביום, לרבות המועדים והחגים שקם בהם היה על העם להקריב קרבנות נוספים. ועל חטאים ספציפים שהיה על האדם להביא בכדי לקבל כפרה וסליחת חטאים. הרבה מאד דם נשפך לאורך השנים. התורה מספרת גם על נביא כמשה שאלהים יקים. ישוע הוא הנביא שהתורה מדברת עליו, והוא מהווה בכפרה שלו על הצלב, את כל הקרבנות שהיה על עם ישראל להקריב פעם אחר פעם. ישוע מת אחת ולתמיד ואין כל צורך בקרבן אחר. כל הקרבנות שבברית סיני, היו כצל לדבר האמיתי שהיה עתיד לבוא - ישוע המשיח. ישוע מגשים את התורה, בכך שבאמונה מתמדת בו, ובהליכה עמו, המאמין מקיים את התורה במלואה.
והאמונה שלנו בישוע המשיח נותנת תוקף לתורה. התורה לא יכולה להצדיק את האדם ומה שהתורה לא יכלה לעשות, את זה עשה המשיח. הוא מסר את חייו לכפר על חטאי כל האנושות כולה, מהאדם הראשון, ועד בואו בענני השמים להר הזיתים בירושלים. בתקופת מלכות דוד, אלהים כורת ברית עם דוד שזרעו ימלוך לעולם, והכוונה היא למשיח, שהוא ישוע המשיח. בתקופת הנביאים אלהים מבטיח לעם ישראל דרך ירמיה הנביא: הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה׃ כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם׃ (ירמיה ל"א: 30-32) הברית החדשה שאלהים כרת עימנו בישוע המשיח, נכרתה עם עם ישראל - העם היהודי. כל שאר בני האדם מהעמים השונים, נכנסים אל תוך הברית הזאת וניהיים שותפים מלאים.