אהרוני או ברקוביץ ../images/Emo103.gif
שלום עליכם ליווה את תרגומו של ברקוביץ והסכים לתרגום הזה, אבל בשנים האחרונות, לאחר מחקרים רחבים שנעשו בכתבי שלום עליכם, הולך ומתברר שברקוביץ הוציא הרבה קטעים חשובים מתוך כתביו של שלום עליכם ופירסמם ללא הקטעים הללו. הוא הפעיל צנזורה על דברים שהוא חשב שאינם ראוים לקורא העברי או שאינם ראוים כלל. פרקים שלמים מ"מאָטל פּייסי דעם חזנס" הושמטו בתרגום העברי שלו. אני מתייחס למהדורה המפורסמת והמוכרת ביותר של התרגום – ניו יורק 1923, מהדורה שעד היום מוכרים פקסמיליות ממנה. הגישה לתרגום באותה תקופה היתה כזאת שאיפשרה חריגה משמעותית ממילות הסיפור המרכזי, וקידשה את שמירת האוירה המקורית של הסיפור. אלתרמן כבר אמר על זה: "אשה נאמנה אינה יפה, ואשה יפה אינה נאמנה", כאשר רוצים לשמור על יפי הסיפור בשפה שאליה הוא מתורגם, הכרח לשנות משהו מסדר המילים או מפרטים חשובים אחרים שצצים אסוציאטיבית בסיפור המקורי. בעשרות השנים האחרונות התהפכה הגישה על פיה. תרגום טוב פירושו, תרגום הצמוד כמה שיותר למילות המקור, ואם על ידי זה מאבדים את רוח הסיפור הרי שאין בכך חסרון. לאלה שבכל זאת מתעקשים לטעון שהחסרון ניכר, מיד תבוא התשובה: "אי אפשר לתרגם משפה X לשפה Y", ובזה פוטרים את הדיון. אהרוני ניסה ככל יכולתו להתקרב למילים המקוריות, וכל מילה שנדמה היה לו שאין לה תרגום ראוי או שה"ארומה" שלה תלך לאיבוד בתרגום העברי, השאיר במקומה וניסה לשלב אותה בתרגום. יצא מין שעטנז שמריח אמנם חזק מאוד מיידיש, אבל מטרתו של שלום עליכם לא היתה שהסיפורים שלו "יריחו יידיש", ולכן ניתן לומר שאהרוני מפספס את המטרה. מעבר למה שאמרנו: תרגומו של אהרוני מתאים לקורא שיודע כמה מילות יידיש ורוצה להתבסם בביטוים יידישאיים בלשונם המקורי. קורא זה ימצא את תרגומו של אהרוני יפה ביותר. אני לכן ממליץ, בניגוד לדעה הרווחת בין מומחי השפה היידיש ומומחי שלום עליכם, לקרוא את תרגומו של אהרוני, ולא להתבייש בזה.