אני חושבת שאלו שתי שאלות שונות
לפעמים אני מרגישה שעדיף היה אילו לא הייתי קיימת.
למזלי המשפחה (לפחות ההורים) מאוד תומכים, גם אם לא לגמרי מבינים ולפעמים קשה להם לתפוש את המשמעות של דברים וכדומה, אבל הם מאוד משתדלים, ה יאמרלזכותם.
עם החברים - לצערי חלק פחות תומכים, אבל למדתי שעדיף לי ככה.
אני לא רוצה להעמיס על אף אחדד, ומשתדלת שלא להוריד את כל המטען שלי על חבר אחד, או אפילו להיעלב או לכעוס אם לחבר הזה אין מקום להכיל את הבעיות שלי.
