תשובה.
ברגע ששאלת על פרשנות - מיד קבעת מיניה וביה שהעניין הנדון סתום.
אם נכון הדבר כלפי אין-סוף עניינים הרי שהוא נכון עאכו"כ כלפי היצירה האנושית הגדולה מכולן - המצאת ה"אלהים". עצתי לך, קח את העניינים בקלות ובחיוך. אני יודע שעל המילה הזו 'אלהים' נשפכו אוקיאנוסים של דם זקנים נשים וטף, על המילה הזו נשפכו אוקיאנוסים של כספים ומשאבי טבע, על המילה הזו נשפכו אוקיאנוסים של דיו - ועל כל אלה עוד היד נטויה עד סוף כל הדורות. אבל היצירה האנושית-אידאית והספרותית הזו הגלומה באותה מילה אחת בודדה - "אלוהים" -אין עליה זכויות יוצרים, היא חומר גלם לאין סוף גלמים, היא לא שייכת אך ורק למקיזי הדם ולא רק למשוררים ולסופרים, ולא רק למפסידים או למרוויחים, לא רק לחכמים ולא רק לטפשים. כל היופי בה הוא שכל אחד רשאי לעשות בה כרצונו - ולאלהים זה לא מזיז.
אין דבר כזה "פרשנות אחת". אם יש ברצונך להכיר מה חושב הרמב"ן, אין לך ברירה אלא ללמוד אותו ולנסות להכנס לראשו ע"י קריאת כל כתביו וכתבי אחרים עליו ועל דעותיו, ניתוחם של הכתבים ולימודם בראי התקופה ונוכח המצאי האינטלקטואלי שהיה הרמב"ן שרוי בו. לעולם לא ניתן להבטיח הבנה מלאה וכמובן אין כל צורך בהסכמה מלאה עם הדברים שחשבת שהבנת. ברוב המקרים, ( ורק מטעמי זהירות אינני נוקט בניסוח "בכל המקרים" ) אין דבר כזה "יש מאין" בעולם ההגות והרוח. גם הרמב"ן שאב את עולמו ההגותי והרוחני מקודמיו, מהעולם הרבני, מהעולם המיסטי, מהמקרא ומהעולם ההגותי-כללי וכיוצ"ב וכל הכיף והיופי הוא לנסות להתחקות אחר המסע ההגותי שעובר רעיון.
" בראשית היה הסיפור והסיפור היה בראשית "
[ מיוחס לאנטול פראנס ]
