שאלה

שאלה

הנה פסוק י"ב מפרק נ' תהילים:

יב "אִם-אֶרְעַב, לֹא-אֹמַר לָךְ: כִּי-לִי תֵבֵל, וּמְלֹאָהּ."

לא מצאתי הסבר לפסוק זה, מישהו יכול להסביר?

הנה ההקשר שגם הוא לא כ"כ ברור לי:

ט לֹא-אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר; מִמִּכְלְאֹתֶיךָ, עַתּוּדִים.
י כִּי-לִי כָל-חַיְתוֹ-יָעַר; בְּהֵמוֹת, בְּהַרְרֵי-אָלֶף.
יא יָדַעְתִּי, כָּל-עוֹף הָרִים; וְזִיז שָׂדַי, עִמָּדִי.
יב אִם-אֶרְעַב, לֹא-אֹמַר לָךְ: כִּי-לִי תֵבֵל, וּמְלֹאָהּ.
יג הַאוֹכַל, בְּשַׂר אַבִּירִים; וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה.
יד זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה; וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ.
 

אופירA

New member
מנהל
פרק נ' בתהלים

הפרק כולו מדבר על היחסים בין הקב"ה לעם ישראל. הקב"ה מושל על כל העולם, ולא ציווה על עם ישראל להקריב לו קורבנות, זבחים ועולות, בשביל מאכלו, שאם לא יקריבו לו יהיה כביכול רעב... הרי אלוקים הוא הבעלים של העולם על כל בריותיו, והוא לא צריך לאכול, ולא שבני אדם יאכילו אותו.
הוא כרת ברית עם עם ישראל, שיעשו את רצונו ויהיו מחויבים לאמת ולצדק האלוקי. והזבחים והעולות נועדו כדי שהאדם היהודי יציית למצוות אלוקיו, יכפר על פשעיו ועווונותיו ויעלה את רמתו המוסרית והרוחנית.
וכן שלא ידמה האדם בנפשו שאלוקים כמוהו ואוהב את מעשיו ומחשבותיו הרעים.

על הפסוק המדובר כותב מצודת דוד: לא אומר לך - להאכיל אותי לשבור הרעבון, והוא מלשון מליצה.
כלומר אלוקים לא רעב לאוכל ולכן מבקש זאת מבני האדם. לשון המליצה הוא שגם אם כביכול היה אלוקים צריך לאכול - הוא לא צריך להגיד לבני האדם לתת לו אוכל, שהרי כל היקום שייך ונגיש לו .
 
כלומר

אם ארעב לא אומר לך...... מליצה, כלומר
גם אם ארעב הרי אוכל למצוא אוכל ככל אשר אפנה,
הזבחים הם לא בשבילו אלא בשבילנו, כמו שהדם על המשקופים ביציאת מצריים
היה בשביל אחדותנו ולא בשבילו כי הוא הרי יודע מי יהודי
ולא צריך דם על משקוף שיסמן לו זאת.
תשובה יפה תודה! מצטער שלא התעלתי בשאלה זו
 
ו......

כתבת על מחשבות רעות......
מה עושים עם המחשבות הרעות?
אני אומר לעצמי שאלו מחשבות שהיצר טמן במוחי או הסיטרא אחרא
מי יכול להתמודד עם הידיעה שה' יודע מחשבותינו 24/07
אני מתבייש בחלק ממחשבותיי
מה עושים עם המחשבות?
 

אופירA

New member
מנהל
מעשים ומחשבות רעות

מחשבות במובן של סברה או במובן של כוונה לעשות מעשה.
לדוגמה: אדם חושב לעצמו, השכן שלי ממש רשע, מפלצת. מגיע לו שאגנוב לו את העיתון היומי שלו.
יש פה גם סברה שגויה ורעה (מגיע לו? אני השופט כל בשר?) וגם כוונה למעשה רע (לגנוב לו את העיתון כי זה יהיה מעשה הוגן וצודק במקרה זה...).
אלו מחשבות פושעות, שבהן האדם מאמין שהקב"ה "מסכים" עם דעתו ומעשיו.

לא מדברים איתך על המחשבות של היצר הרע, שמביאות לי תחושות של תאווה לגנוב מהסופרמרקט (זו חולשה שלי, הרגשת החשק הזה), שאני לא מסכימה איתן, אני מסלקת אותן ע"י המחשבה שלי ומתגברת עליהן ע"י אמירות פנימיות שמחזקות את רצוני הטוב.
לא מדברים איתך על המחשבות שרוצות הנאות שונות, כגון לעשות בשבת מלאכות שכיף לי ובא לי, למרות שאסור. או על התחושות של רעב וחוסר רוגע, שמפריעות לי להתרכז בלהיות בן אדם (ובוודאי להתפלל או לקיים מצוות) מרוב חולשת הנפש, ולכן יש לי היתר הלכתי לא לצום בצומות דרבנן, והיתר לאכול מאכלי חלב אחרי 3 שעות ממאכלי בשר, ולא אחרי 6. וגם לאכול לפני תפילה ולפני קידוש, אם יש לי כרגע צורך שגורם לי חוסר איזון נפשי.
לא מדברים איתך על מחשבה של כעס על איזה יהודי שנפגעת ממנו, שתוקפת אותך כרגע בזמן הפגיעה, אבל במשך הזמן תירגע ממנה. זה יצר הרע, זה חולשה, זה כאב. זה לא מחשבות של רשעות.
וגם לא מדברים איתך על מחשבות של יצרים נמוכים שתוקפות אותך עקב האובססיביות או חולשת הנפש.

הידיעה שה' יודע את מחשבותי 24/7 מאוד מעודדת אותי ומרגיעה אותי, למרות שיש בי מחשבות מבישות (וגם מראות מאוד מביכים, כגון בשירותים או בבדיקת רופא...) - כי הקב"ה אינו אדם ואינו גניקולוג בשר ודם. אלא יודע בדיוק את מהות האדם פיזית ונפשית, וזה מה שהוא רצה. והוא יודע בדיוק איזה מערכות הוא ברא באדם, ואפילו הודיע לו איך להתנהג בהן, וגם לברך אחריהן ולא להיגעל מהן. והוא יודע בדיוק איזה כימיקלים הוא שם במוח שלי ולאילו חוסרים דאג ומה הם גורמים, ולמה הוא רצה אותי בדיוק כזו ומשתבח בי עם מה שאני מסוגלת לעשות עם הנתונים הללו. ובעיקר משתבח בי באיך שאני מתמודדת ונלחמת עם המחשבות שבהן אתה מתבייש.
הקב"ה גומל על המאבק עם היצר הרע ועוצמתו, ולא על ההצלחה (בקלות) במאבק הזה.
מהותי כאדם היא של בן מלך. מהותי טובה מאוד, כמו שרק אדם שמורכב מחומר ומרוח, מנשמה בגוף בהמי - מסוגל להיות. עם יצר טוב ועם יצר רע. ועל היצר הרע נאמר בבריאה שהוא טוב מאוד. אז האדם מהותו טובה מאוד. ולהבין את זה ולעבוד עם זה (ולא נגד זה) זה להתקרב לבורא שיצר את הטוב מאוד הזה.
 
תודה....זה עוזר

אני לא מדבר על רצונות לעבור עבירה,
אני מדבר על מחשבות רעות שלא דורשות מעשה אח"כ, אולי התנצלות,
אני אכן מבקש סליחה על המחשבות הרעות שלי,
אני מבין שקשה להבין לאיזה מחשבות אני מתכוון ואני מתבייש לתת דוגמא,
בכל אופן תשובתך מניחה את הדעת, תודה רבה!
 
למעלה