שאלה

[יום.]

שאלה

תוך כדי "ריפרוף" קצר בפורום נתקלתי בהמון שכאלה המנסים להוכיח את נכחותו של אלוהים. האם הוכחה שכזאת תהווה סתירה לאמונה? שהרי אם אני יודעת שיש אלוהים אני כבר לא מאמינה שיש אלוהים והרי כל היופי שבאמונה היא האמונה עצמה, לא?

 

[סולון האטלנטי]

אין שום "יופי" ב"אמונה" שכזו.

וההפך הוא הנכון. המילה "אמונה" בעברית מקורית (לא בטרמינולוגיה הרחובית - נטיית הלב) היא: "ידיעה מוחשית", היינו, לאחר שהמוח יודע ע"י היקש לוגי את העובדה, תפקיד הלב הוא להמחיש את הדברים וזה הנקרא "אמונה", בעברית מקורית (תנכי"ת) (דוגמאות לרוב)

 

[יום.]

אוקי..

ועכשיו בעברית שגם הדיוטות שכמוני יכולו להבין אבל במידה וכן הבנתי את דבריך אזי רק ניסוח השאלה שלי לקוי מעט בבחירת המילים אך השאלה נשארת בעינה. מה הטעם "להאמין" (לצערי אין לי מילה אחרת לשים במקומה) אם אתה יודע?

 

[סולון האטלנטי]

אין שום טעם, וזה גם לא מה שהיהדות

מבקשת. ביהדות האדם מצווה לדעת ("וידעת היום והשבות אל לבבך)

 

[יום.]

לפני שאני עונה

האם תוכל לתת לי את המקור לפסוק שצוטטת למעלה?

 

[מגהמוח]

נדייק מעט את דבריו של סולון:

ישעיהו הנביא אומר בספרו בפרק מג´ פסוק י´: למען תדעו ותאמינו לי ותבינו..." - לומר לאחר הידיעה עוד יש מקום למה שמכונה אמונה. הווה אומר שלמאמין ברורה האמת לאין שיעור יותר מאשר לזה שרק יודע, ועדיין לא הגיע לאמונה פנימית. מעבר לכל ההוכחות קיימת חווית האמונה - אותה חוויה עמוקה המקיפה את האישיות כולה והמותירה את אותו אחד שזכה להגיע אליה ללא כל צורך בהוכחות. גם כשהוכחות שכליות תוצגנה ותהינה חותכות ומשכנעות ללא הותר מקום כלשהוא של ספק, אין די בכך, יש להוסיף עליהן את המימד העמוק של האמונה.

 

[סולון האטלנטי]

כן

דברים ד´. במילון היהודי אין מונח כזה "אמונה - נטית הלב".

 

[יום.]

ובכן

למרות שלא מצאתי לפסוק הזה פירוש ע"י פרשנים שיסתור את דעתך אני לא מסכימה איתה (מצד שני לא מצאתי גם פירוש שיתמוך בדעתך). אני סבורה שהכוונה בכתוב היתה לדעת= לקיים בעיקר משום שהיא באה בסמיכות למילה "שבת".

 

[סולון האטלנטי]

התורה מבקשת מן האדם

שיחתור להוכחה: "שאל נא לימים ראשונים מיום היות אדם על האדמה ההיה כמעמד הגדול הזה או הנשמע כמוהו" וכו´. יש גם פסוק "וידעתם והאמנתם" (בישעיה) משמע שהידיעה קודמת לאמונה - שהיא המחשת הידיעה.

 

[יום.]

אלא שבלשון מקראית

פירוש המילה "ידע" לכל הטיותה <נו איך כותבים את זה?> הוא לא כמו שאנחנו מפרשים אותה. אני מנחשת (בלי להסתכל בתנ"ך) שידע הכוונה לאהבה. ואהבתם והאמנתם

 

[א ל י א נ ה]

מסכימה שאין "יופי" אבל...

מבחינת ההגדרות, אמונה היא "רגש" ולא ידיעה, כפי שניסית להגדיר. וזה מעניין כשלעצמו. אשמח אפ תפנה אותי ל"מילון" שלך, או "דוגמאות לרוב".

 

[טלמון סילבר]

וגם שמעתי מתלמידי ישיבה, שלא הכל

צריך להיות הגיוני, וכדוגמה הביאו את הפרה האדומה כמשהו חסר היגיון בעליל, אבל כך צריך להיות.

 

[preacher]

לא שאני דתי או מבין בזה,

אבל גם אברהם אבינו וגם משה רבנו ידעו בברור שאלוהים קיים מעדות חושיהם. זה בטח אומר משהו.

 

[יום.]

נקודה טובה

 

[א ל י א נ ה]

סלח לי, אבל...

אברהם אבינו ומשה רבנו, ידעו שאלוהים קיים מתוך התגלות לא אמונה ולא מ"עדות חושיהם". ההתגלות גרמה להם לדעת שהוא קיים. מה שאינו מתקיים כיום ומכאן נוצרה השאלה הראשונה של שרשור זה. רצוי להעמיד דברים על דיוקם.

 

[preacher]

בכל אופן,

היה להם ידע מגוף ראשון שאלוהים קיים, ולא היו זקוקים לאמונה.

 

[L7]

יום צודקת.לא ניתן ולא צריך להוכיח

את קיום האלוהים. מדובר בהמצאה רוחנית פסיכולוגית סוציולוגית הקיימת מסיבות של אינטרס. ואיש באמונתו (התפלה) יחייה.

 

[מגהמוח]

רק תיקון קטן: בספר חבקוק פרק ב נאמר

"וצדיק באמונתו יחיה" - כך שהמשפט המפורסם "איש באמונתו יחיה" מעט מעוות...לא נורא.

 

[יום.]

זאת לא היתה כוונתי

ואנא ממך אל תעוות את דבריי דעתך היא דעתך ודעתי היא דעתי

 

[יום.]

לL7