פינק פלויד - מדריך למשתמש
איך מתחילים? הדבר הכי חשוב לדעת : בעטיפה האחורית של כל דיסק יש שורה קטנה עם שתי אותיות בתוך עיגול : (P) ו- (C). P: pulished - שנת ההדפסה. C: copyright -שנת ההוצאה הראשונית. בדרך כלל הן זהות אלא אם יש מקרים של קניית הזכויות בדיעבד כמו שקורה עם חומרים קלאסיים, למשל פינק פלויד. ולמה האינפורמציה הזו ? אותך מעניין ה- (C) ויותר נכון - השנה שמצוינת לידו. זוהי שנת הוצאת התקליט. כל שנה מאוחרת מ- 1983 מציינת שיש בידך תקליט שהוא תוצר של גוף מסחרי שמטרתו היחידה לגרוף רווחים קלים על חשבון המוניטין של השם Pink Floyd. כל תקליט קודם לשנה זו הוא מוצר איכותי ומומלץ. הרעיון פשוט - הלהקה התפרקה - האיש היצירתי והפרפורמר הסתכסכו. לא חשובים הפרטים אבל מה עושה פרפורמר ? מרביץ הופעות ענק וממחזר חומר. וזה מה שקרה. לכן חביבי כל מה שבא אחר כך הוא דשן גולמי. אתה יכול להשתמש בדיסק בתור מראת איפור או בחוברת בתור קיסם שיניים לעת מצוא, וזהו בערך. ועכשיו הסיפור המלא: בגדול מונים 4 תקופות עיקריות: 1. עד 1970: תקופת הפסיכדליה: התחילה עם סיד בארט בתקליט הראשון the piper at the gates of dawn -1967 בשנת 1967. הרבה רעש, הדים וצלצולים. חוץ מכמה דברים זה למשוגעים בלבד. ממש כואב באוזן המודרנית והמפונקת שלנו. עוד תקליטים: a saucerful of secretes-68, פסקול more ו- ummagumma שהיא בעצם הופעה מוקלטת והזויה לחלוטין (כפול). 2. 1970-1978: התקופה האינסטרומנטלית / התקופה המגובשת: הלהקה פעלה כלהקה אחידה, אורגנית. הרבה אינסטרומנטליה. בהתחלת התקופה אפשר למצוא הרבה השפעות של התקופה הפסיכודלית הקודמת, בעיקר ב- meddle-71 וגם ב atom heart mother - 1970 שמסמן את ההתחלה המבטיחה של התקופה השניה. השיא הוא כמובן dark side -1973, ותקליט מוכר נוסף הוא wish you were here-75. התקליט האחרון המובהק הוא animals - 1977. תחילת הסוף הסתמנה בעבודה על the wall, שיצא ב- 1979. 3. תקופת the wall - 78-83: רוג'ר ווטרס הסולן והבסיסט תופס פיקוד, חושב שהלהקה היא הפרוייקט האישי שלו והכלי שלו להתבטא, ושוכח את האגו הענק של דייוויד גילמור שעומד בדרך. דייב מתעצבן וממשחק בילד קטן כולל לא לבוא לחזרות של המופע שהולך להיות הדבר הכי גדול בהסטוריה של המוזיקה. אחרי 20 ומשהו הופעות המופע יורד, הלהקה כבר לא חוזרת לעצמה. כנסיון לארגן דברים הם מוציאים את the final cut-1983 שירת הברבור, שהיא מעין המשך ל- the wall אבל נשמע כמו צל חיוור. 4. תקופת הזבל האורגני: ווטרס עוזב, גילמור משתלט, נהיה בלאגן אטומי, הלהלקה הופכת ללהקת הופעות כשהמוטיב החוזר הוא "תראו למי יש יותר גדול" (לגילמור כמובן). איכסה פיכסה. בתקופה הזו יצאו בעיקר אוספים והקלטות של הופעות, ואפשר למצוא שם גם את momentary laps of reason-87. עד כאן הסיפורים. עכשיו באיזה סדר מתחילים ? סדר הצריכה המומלץ לדעתי: 1. wish you were here - נוח לאוזן, אפילו קצת מסחרי, מושמע לעיתים בגלגל"צ. 2. the wall - כדי להבין מול מה אנחנו עומדים פה, כי קל להבין את המילים, כי מתישהו זה צריך לבוא (ועדיף לפני גיל 18). 3. animals - כי איזה מגניב זה גיטרה חשמלית, אה ? יום אחד תבין שזה הדיסק הכי נוח בעולם. אני מכיר אותו כמו חבר טוב. הדיסק המושלם ללמוד למבחנים באוניברסיטה. 4. the dark side of the moon - כי מתישהו צריך לדעת מה זו יצירה מוסיקלית שלמה, ועכשיו אתה מוכן לכך. 5. meddle - מה, לא שמעת את echoes ? 6. atom heart mother - כי שמעת את echoes והבנת שזה לא משהו, בינינו. עכשיו כשהתמודדת עם echoes אתה יכול לשבת ולהאזין למשהו 45 דקות רצוף בלי לקום מהמיטה. מומלץ לארגן חדר חשוך וסביבה שקטה שקטה. 7. זה הזמן לחזור ל- wish ולראות שאתה לא מכיר אותו בעצם. איזה הקטע, נכון ? 8. the piper at the dates of dawn - כי אין אין אין אין על האטרף הפסיכדלי הזה. קולנס מגניב של שנות ה- 70 זה נחמד, אבל סקס סמים ורוקנרול של הסיקסטיז זה משהו אחר לגמרי. 9. זה הזמן לשמוע את the final cut ולהחליט שהוא לא ממש בשבילך (הוא לא בשביל אף אחד). 10.זהו - נגמרה ההיכרות. מכאן אתה on your own מתחיל לחפש חומרים מחתרתיים ובוטלגים בחדרים אפלים של חנויות תקליטים. אתה יכול לחפור קצת בחומרים מהתקופה הראשונה. אני החלטתי לוותר. שלב 11: קינג קרימזון, יס, כאמל, ג'נסיס, gong, ג'טרו טאל, ועוד היד נטויה... שלב 12: רוקפור. כן כן שמעת טוב. ר-ו-ק-פ-ו-ר. "האיש שראה הכל". ואם יהיה לך מזל בהופעות הם ינגנו קטע מוכר ופתאום תחייך לעצמך ותגיד "היי, זה מ- piper! איזה כלים!" שלב 13: מתי כספי, שלמה גרוניך, שם טוב לוי. אומרים שהיה פה שמח לפני שהגענו. בהצלחה חביבי ! אוףףףף זה היה ארוך... נשמע לי כמו חומר לטאגליין
