גם וגם
אינני בקיא בהליכים עצמם אבל - מצד אחד, ההליך לטובת החייב. זאת אפשר להסיק מן העובדה שחייבים מגישים בעצמם בקשות לפשיטת רגל, ומן התנאים (תום לב, סכום מסוים של חובות, אי יכולת כלכלית) אשר נועדו לסנן, אילו חייבים יזכו להנות מן ההליך, ואולי אפילו יזכו להפטר בסופו של דבר. מאידך, ההליך לטובת הנושה. מבחינת הנושים הבנתי שיש יתרונות רבים בפשיטת רגל, ולראיה האופציה בידי נושה לבקש "להכניס" חייב להליכי פשיטת רגל. היתרון הברור שאני יכול לראות - הליכי פשיטת רגל מקפיאים את כל נכסי החייב, מעבירים אותם לניהול חיצוני, ודורשים חשיפה מלאה של נכסי החייב. הדבר מסייע לנושה במידה ויש לחייב נכסים כלשהם, שבהליכים רגילים (הוצל"פ) קשה להוציאם מחזקתו, או שהחייב יוכל לתמרן אותם לטובת העדפת נושים \ הברחת נכסים וכיו"ב. כלומר, ההליך אינו "לטובת" אדם מסויים, אלא משרת כמה מטרות. המטרה היא לתגמל חייבים תמי לב וחסרי כל (כאשר אפשר לראות שההליכים הם "לטובת" חייב מסוג זה), ומאידך לפגוע בניסיונות של חייבים שאינם תמי לב, ואינם חסרי כל, להתחמק מתשלום חובותיהם, הן תוך כדי ההליך עצמו, והן כאלמט הרתעתי (הגיון דומה לזה העומד בפני האפשרות להכריז על חברה חדלת פרעון על אי תשלוםשל כל סכום, המאפשר לנושה להפעיל לחץ על החברה, גם אם הוא נושה קטן ולא מתוחכם).
