שמע בני מוסר אביך......
ואל תיטוש תורת אימך. למען האמת.... אבות אבותי התפללו בהברה חסידית. אבי שיחי' גדל כאן בארץ בדור שלאחר השואה, דור בו ניסו למחות את "הגלותיות" בכל מחיר, והוא התרגל להתפלל ב-"עברית". למרות שהוא למד באחת מן הישיבות הגדולות בארץ, הוא לא שינה, ועד היום הוא מתפלל ב-"עברית". כאשר הוא מקפיד את שם השם לומר ב-"עבריס" - {כבני אשכנז}. אותי הוא שלח כזעטוט לחידר, ומכאן שאני מתפלל בלשון אשכנז - "עיבריס". לימים תהיתי כיצד עלי להתפלל בעיבריס או בחסידית, ואז הוא סיפר לי, שבצעירותו הוא התפלל פעם במנין המיוחד בביתו של גאב"ד בריסק זצ"ל, ואבי שיחי' כובד שם בעליה לתורה. מתוך אי נעימות וכבוד למקום ולבעה"ב, הוא ניסה לומר את ברכות התורה בלשון אשכנז, כמובן שהוא התגמגם, ויצא לו "וחיי עולם נוסע בתוכינו". לאחר התפילה, ניגש אליו גאב"ד בריסק זצ"ל, ואמר לו: לא היית צריך לשנות ממה שהורגלת, והיית צריך לברך בעברית. ומכאן, שאין חיוב לשנות, ואם הדבר נובע מתוך רצון שלא לפרוש מן הציבור, הרי שעם הזמן תתרגל לבד ונוסח הברת תפילתך ישתנה. ובכלל, שינויי ההברות נבע ממקומות המגורים באירופה, וחסידויות שערש לידתן הייתה ברוסיה, כגון: צ'רנובל, ליובאביץ, ברסלב, סלונים ועוד, שנים רבות התפללו שם בהברה אשכנזית (ליטאית), כהיום נתערבבו בהם יוצאי כל הגלויות וברובם הברת התפילה הינה "חסידית". והעיקר הכוונה שבלב, ואין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים.