אוקי... ככה...
כפי שאתה בטח יודע לקראת סוף סיבוב ההופעות של אנימלס רוג'ר ואטרס הפך לאגויסט מתנשא שאף אחד כבר לא יכל לסבול. את החומה הוא כתב והלחין לבד, תוך כדי שהוא מעיף את רייט (שבאותו זמן בדיוק נפרד מאישתו והתדרדר לסמים ואלכוהל) מהלהקה בגלל שלא תרם מספיק. אז כן.. הוא היה קצת חסר רגשות. על הפיינל קאט כבר היה כתוב "נכתב על ידי רוג'ר ואטרס, בוצע על ידי פינק פלויד: רוג'ר ואטרס, דייויד גילמור, ניק מנסון". פה הסכסוכים בלהקה כבר היו בשיאים ובגללן לעולם לא היה לאלבום זה סיבוב הופעות. שנה אחרי שיצא הדיסק ואטרס החליט שנמאס לו מהחברה המגוחכים האלה ופרש מהלהקה. כל אחד הלך לדרכו. חלקם עבדו על אלבומי סולו. אף אחד לא חשב על להמשיך את פינק פלויד בלי ואטרס. עד 1985. בשנה זאת דיוויד וניק החליטו להחזיר את הלהקה ולהוציא עוד אלבום תחת שמה. העיתונים מיד נדלקו וכל העולם התרגש. כולל ואטרס. אבל בדרך קצת אחרת. במוחו של ואטרס יש מין נוסחה כזאת: פינק פלויד=רוג'ר ואטרס רוג'ר ואטרס=פינק פלויד אז כמובן שלפי הנוסחה הזאת לא הגיוני שיצא אלבום של פינק פלויד בלי השם רוג'ר ואטרס עליו. אז הוא תבע. הטענה שלו הייתה שבעיקר בזכותו פינק פלויד הפכה ללהקה ענקית ובעיקר בזכותו השם שווה כל כך הרבה. מבחינו השם פינק פלויד צריך להיות שייך לו. הטענה הברור של מייסון וגילמור הייתה: "מה האידיוט הזה רוצה?" או במילים אחרות, "למה מה קרה?" או בניסוח אחר, "אנחנו שתיים מהלקה ואתה רק אחד אז השם שלנו - נה נה בננה". השמפטים נערכו עד לסוף שנת 1986 שם חברי הלהקה הגיעו לפתרון מחוץ לבית המשפט. השם הלך לגילמור ומייסון. רוג'ר ואטרס קיבל קרדיט על החזיר המעופף שנעשה בו שימוש כמעט בכל הופעת פינק פלויד ככה שהם שלו עדיין מופיע איפשהו בקרדיטים של האלבומים וההופעות.