אל תכתוב לפי היהדות
כי זה לא מדוייק, זה לפי הקבלה. הרמב"ם למשל, התנגד לתאוריה זו בכל תוקף ואף טען כי השפה העברית נוצרה ככל שפה אחרת בעולם - בשל צורך בני האדם בה. ד"א, המצחיק הוא שהאותיות אליהן מתייחסים בכזו קדושה ומדקדקים בצורתן הן כלל אינן אותיות עבריות אלא אותיות ארמיות, לתשומת ליבך. בדתות הצפוניות (של הויקינגים; אודניסטים, אסאטרוארים וכו') השתמשו ברונות לא רק לכתיבה אלא גם לחיזוי עתידות, מאגיה וכו', כאשר לאותיות הרונות משמעות רוחנית עמוקה לפי אמונתם. המיתוס מספר על אודין, אשר תלה את עצמו מעץ העולם למשך 9 יממות בכדי לגלות את סוד הרונות - ומסר אותם לאדם לאחר מכן. אצל הדרואידים נהגו להשתמש בכתב הקרוי אויים (Ogham בכתיב אנגלי). גם כתב זה נחשב למקודש ואף סודי יחסית ולכל אות שכזו (המסומלת באמצעות קווים) ישנה משמעות עמוקה מאוד (ישנו גם קשר לחודשי השנה, לעצים - שהיו מקודשים לקלטים ולדרואידים, וכו'). גם אצל המצרים קיים המיתוס כי הכתב ניתן להם בידי האל המצרי תחות (אל החכמה). עד כמה שידוע לי (אם כי ייתכן ואני טועה) היוונים לא ייחסו מקור אלוהי לכתב, אך בהחלט הכירו באותיות כבעלי השפעות "מיסטיות". ד"א, כנראה אצל היוונים התפתחה השיטה של שימוש באותיות כספרות (גימטריא, מילה בעלת ניחוח יווני בעליל), מאחר וביהדות הדבר הופיע רק בכתבים של שלהי בית שני (אם לא אחרי) - סביר מאוד להניח, שהיהודים "שאלו" שיטה זו מהיוונים (עד אז, אם תקרא בתנ"ך, תוכל לראות כי מספרים נכתבים בשמם המלא וגם הסדר של כתיבת הפוך - "שתיים ומאת שנים" למשל, ולא ק"ב. ד"א, חלוקת התנ"ך לפרקים היא מאוחרת מאוד ונעשתה ע"י הנוצרים). גם בנצרות ישנה חשיבות גדולה לשפה - הן לעברית והן ללטינית. כמרים (לפחות הקתולים, עד כמה שידוע לי) לומדים עברית (קלוקלת משהו) ולטינית (על בוריה). הלטינית נחשבת לשפה קדושה בנצרות.