שאלה

אזמרה

New member
שאלה

הייתי באוטובוס נסעתי לבית ופיתאום האוטובוס עוצר ואישה אחת ירדה מהאוטובוס עים עגלה של ירקות ואז הדלת ניסגרה והיא אומרת רגע רגע היא כבר היתה למטה היא שכחה שקית עים צנון או בצל לא זוכרת מה זה היה אבל אף אחד לא שמע שהיא אמרה רגע אז אמרתי לנהג שיחכה רגע היא שחכה משהו אבל היה כבר מאוחר מידי כי הוא נסע כבר אומנם לא הרבה אבל גם לא היינו כל כך קרובים אליה בקיצור הוא עצר ורציתי לקחת את השקית לתת לה והשקית ניתקעה בדלת של האוטובוס וגם ראיתי שלא היינו כך כך קרובים אז ויתרתי והנהג המשיך ליסוע ואני הרגשתי רע שלא יכולתי להחזיר לה התחנה לא הייתה רחוקה מהבית שלי שירדתי בתחנה שלי החלטתי לקחת את השקית אולי אני עוד אספיק לתת לה בקיצור לא מצאתי אותה ונישארתי עים השקית השאלה מה לעשות עים הצנון?
 
לכאורה..........

שקית ובה צנון או בצל, זהו לא דבר שאדם ילך עבורו למח' אבדות באגד. וא"כ מן הסתם התיאש והפקיר א"ז וניתן להשתמש בזה. ממידת חסידות, לתת את שווי השקית לצדקה - לזכות המאבד. ברכה והצלחה.
 
כב' הרב שליט"א.......

בגוף השאלה מובא, שהשואלת הגיעה אל השקית, והגביהה אותה, בתחנה שאחרי. יש לשער כאומדנא דרוב בני אדם, שעל שקית צנון היה כבר יאוש. ברכה והצלחה.
 
אפשר

אבל אני לא מבין למה היא טרחה לקנות את הצנון ואילו לטרוח לקבלו בחזרה היא לא תשקיעה וכמובן אני שואל כתלמיד הבא לדון בפני רבו
 
כבוד הרב שליט"א.......

אני הקטן מבין את הסיפור כך: ציטוט:"הייתי באוטובוס נסעתי לבית ופיתאום האוטובוס עוצר ואישה אחת ירדה מהאוטובוס עים עגלה של ירקות ואז הדלת ניסגרה והיא אומרת רגע רגע היא כבר היתה למטה היא שכחה שקית עים צנון או בצל לא זוכרת מה זה היה" הגב' נסעה לשוק לקניית ירקות. העגלה הייתה מלאה, ושקית הצנון נשארה בחוץ. היא שכחה את שקית הצנון, ומיד כשירדה נזכרה בה והאוטובוס המשיך ליסוע. מח' האבידות נמצאת בתחנה המרכזית, ליסוע באוטובוס הלוך וחזור כדי לקחת את הצנון - עולה פי 3 ממחיר הצנון. ולמה שתיסע למח' אבידות, היא תקנה בשוק צנון חדש בשליש מחיר. גם השואלת זכתה בצנון רק בתחנות שאחרי, אז יש אומדנא של רוב בני אדם שזה לאחר יאוש. כך אני "קורא" את התמונה, ואדרבא, תורה היא - וללמוד אני צריך. בברכת התורה.
 
למעלה