אחד הקטעים החזקים בחומה
הקטע הזה של פינק לפני ההופעה, בו הוא צריך לעלות לבמה, וצועקים לו come on it's tome to go, שורה שאכן כמו שכתוב ב"מתקדם" לקוחה מההיסטוריה של הלהקה, כשבאחד המקרים בהם הם אמורים היו לעלות לנגן ובעל המקום דפק על הדלת וצעק come on it's tome to go אבל סיד הקטטוני כבר לא יכול היה להגיב, הוא אולי הנקודה הכי משמעותית בסרט. פינק הופך במהלך הסרט למעיין כוכב רוק, לא כל כך מדברים על זה או מראים אבל הקטע עם הבחורה ששואלת אם כל הגיטרות שלו ו One of My Turns שבא אחריו בהחלט רומזים לזה, כשהוא הופך למחוסר הכרה (Comfortably Numb) פינק הופך לגמרי לסיד בארט, ומיד אחרי זה, מגיע The Show Must Go On, אולי התחושה של ווטארס אחרי שסיד הלך ואז פינק (בארט? או כבר ווטארס עצמו?) הופך לאליל רוק פאשיסט שמופיע במפני המון מתלהם. ווטארס אמר כמה פעמים שגם החומה זה מחאה שלו נגד עולם המוסיקה, אני לא יודע אם הוא עשה את זה במודע או לא (לתחושתי זה היה מודע לגמרי), אבל הקטע של In the Flesh זה גם מחאה של ווטארס נגד מה שהוא עצמו הפך להיות (אליל רוק), אבל בעצם הוא אומר לנו, נכון אני כמו כולם מופיע באיצטדיונים במופעים הכי גדולים והכי פאשיסטיים שיש, אבל בפנים (מבעד לעור המקולף) אני כמו סיד, מטורף ואידיאליסט.