הנשק של שר האוצר...
כל מי שיש לו עבודה, יאמר את המשפט הזה בלי להניד עפעף... גם אני פעם הייתי אומרת אותו לא מעט... אבל היום המצב שונה. אחרי שהשקעתי לא מעט כסף בהשכלה שלי, וצברתי ניסיון כלשהו בתחום שלי, אני מכירה בכישורים וביכולות שלי, הרבה יותר קשה לי להתפשר. אני בטוחה שכשיגמר הכסף, אני כן אעבוד בכל מיני עבודות שהן ממש לא בתחום שלי,אבל בינתים, אני מנסה לא להרים ידיים. הרי גם אם אני אעבוד במשהו שאני ממש לא קשורה אליו, אני אהיה מתוסכלת, מרירה, ובעיקר בדכאון רוב הזמן. אני גם חושבת שזו הסיבה שהפרידו אפילו בלשכת התעסוקה בין האקדמאים לכל השאר... יש פה ענין של השקעה כספית מצד העובד, יש פה ענין של ניסיון וכישורים וידע, שילכו לאיבוד במקרה של עבודה שאינה במקצוע. אז בבקשה, פעם הבאה שבא לך לפלוט את המשפט הנדוש והמרגיז הזה, תחשבי שוב, בסדר