אז ככה:
בתור מי שבגיל עשרים ומשהו היתה לו בעיה עם זה (לספר להורים) קשה לי קצת לייעץ לך. כמשתמע, התחלתי לעשן בסביבות הגיל הזה, (אחרי הצבא) אמא שלי (זכרונה לברכה) שהכירה אותי והבינה אותי הרבה יותר ממה שחשבתי, קלטה את זה די מייד אבל לא אמרה כלום... עד שיום אחד הודיעה לי שהיא מבקשת שאפסיק לשנורר ממנה סיגריות בסתר, ושאקנה בעצמי!!! לאבא שלי (יבדה לחיים ארוכים) לקח לי עוד כמה שנים לספר. גם אחרי ש... לא ממש סיפרתי, פשוט הפסקתי להימנע מלעשן בנוכחתו. עוד שנים אח"כ בכל פעם שהדלקתי סיגרייה הוא היה מופתע (בשיא הרצינות - מה, ממתי את המעשן!) בתור אבא... (מנהלים יקרים, מקווה מאוד שלא תנדו אותי מהפורום המקסים שלכם בעקבות הדברים שאני עומד לכתוב כאן!) אפילו קצת קשה לי עם זה... בֳּכּללי, הייתי מעדיף שילדי לא יעשנו כלל... ואם כבר, שזה לא יבוא להם לפני גיל 18... שאז מחלק מהבחינות (הילכתית, חוקתית וכו') הם מחוץ לתחום אחריותי. ושוב, אומר את זה בתור אבא (הגדול שבאפרוחי, בן 4) יותר חשוב לי, שלא יסתירו ממני... לא בגללי, למענם... שלא ירגישו שיש משהו שהם רוצים לעשות, ועושים, אבל בגלל שאבא כזה כבד, ואנא-עארף מה, יותר עדיף להסתיר ממנו שלא ידע... בקיצור - כמו שאמרתי, מעדיף שהם לא יגעו בסיגרייה (עם נרגילה אין שום בעיה!!!) אבל מעדיף לשבת ולעשן ביחד איתם (גם אם זה יהיה בגיל 14), מאשר שיעשנו "בסתר", ויסתבכו איתי בשקרים וכאלו! וזהו.
