שאלה

sarit*

New member
שאלה

מתי כדאי להתחיל לדבר עם הילד על האמוץ הבן שלי עדיין לא אף על פי שהוא מבין דברים שאני אומרת לא כמו בקשות הוראות. אני יודעת שהוא מבין כי הוא מבצע את מה שאני אומרת. האם כדאי כבר עכשיו לדבר איתו על האימוץ שהוא עדיין לא עונה לי או כדאי לחכות שהוא ידבר בקיצור שיהיה תקשורת דו צדדית. חברה שלי אומרת שאני כבר צריכה ממש לספר לא את כל סיפור האימוץ במילים פשוטות.
 

לימור11

New member
יש לי חברה שאימצה

והיא עשתה סרט וידיאו על האימוץ. הילדה שלה, בת שנתיים, כבר חודשים מבקשת כל יום לראות את הסרט על ´התינוקת הקטנה´. אבל גם למי שאין סרט, יכול לדעתי להראות את התמונות ולספר לילד: הנה כאן נולדת, מכאן הבאנו אותך, וכן הלאה. כך ראיתי שעושים גם בבתים אחרים של מאומצים והילדים מתייחסים לזה באופן מאוד מאוד טבעי. אגב, כשאחד הילדים נשאל איך זה שנולדת באוקראינה ואבא ואמא בישראל, הוא אמר: ככה יצא (הוא כבר בן שש וחצי). זה מראה לך את רמת ההבנה לנושא גם בגיל הזה, של ילד מאוד ערני ואינטליגנטי. אני חושבת שלוקח שנים עד שהילדים באמת מסוגלים להבין את סיפור האימוץ, אבל צריך לספר להם אותו בכל גיל לפי הרמה בה הם מתפקדים באותו זמן. סליחה אם אני מתיימרת להבין למרות שעדיין לא אימצנו. ודרך אגב, ראי את רשימת הספרים שלי. יש שם אחד שעוסק בדיוק בזה.
 

מיכל@ל

New member
שרית

לדעתי כדאי לספר מהרגע הראשון,יותר בשבילכם אפילו [כדי לתרגל] מאשר בשבילו וכדי שהנושא יהיה פתוח ושגור כחלק מהחיים כבר בהתחלה. והנה כמה טיפים : יש מספר דרכים להתחיל לספר את סיפור האימוץ. .1 לשבת איתו עם אלבומי התמונות מארץ הולדתו ולספר לו בפשטות על הטיול לשם [טסנו באוירון גדול גדול ...],על המפגש איתו ועל אימוצו [מאוד רצינו שיהיה לנו ילד,ואז פגשנו אותך ומייד ידענו שאתה הילד שכל כך רצינו..],הכל בשפה פשוטה ובמושגים שמתאימים לגילו. .2 להכין לו ספר על האימוץ שלו .3 לקנות ספרים המדברים על אימוץ בשפה פשוטה כמו "קוקו מחפש את אמא","רוני שלי" וכו ובסופו של הסיפור לשוחח ולהסביר שגם הוא נולד בארץ אחרת ואימצתם אותו. .4 לשחק משחקי תפקידים בעזרת בובות,אני קניתי בובה בהריון [ברבי עם תינוק שאפשר להוציא ולהחזיר]ובובה רגילה והסברתי לה שבבטן שלי לא צמח תינוק ולכן אימצנו אותה. חשוב לדעתי לא לשכוח לאמר שאמו הראשונה אהבה אותו מאוד ורצתה שהוא יגדל במשפחה שתאהב אותו ותגדל אותו,אחרת הדימוי העצמי בגיל ההתבגרות נפגע [ארחיב על כך בהזדמנות אחרת]. 5.כשאת קונה לו בובה או דובי וכו,לאמר לו:"אתה רוצה לאמץ את הבובה הזאת?" בוא נאמץ אותה חזק חזק ללב,וגם כשאת מחבקת אותו לאמר עכשיו אני מאמצת אותך חזק חזק,כדי שהמושג ייתקשר לו עם חיבוק,אהבה ויושרש כמושג חיובי.
 

דיאנה*

New member
מסכימה עם רוב הדברים פרט ל

מסכימה מאוד עם מרבית הדברים, מלבד הנושא של "האמא הראשונה מאוד אהבה אותך" וגו´. מאמר שקראתי ברשת ושאותו אני מצרפת, מדבר בין השאר על כל מיני הסברים שניתנים לילדים מאומצים, היתרונות והחסרונות שלהם. ההסבר של ´האמא הביולוגית נתנה אותך לאימוץ מכיוון שאהבה אותך´ (לא במלים אלו כמובן, אבל זה מה שהילד מבין) עלול להביא לכל מיני קשיים. למשל - גם האמא המאמצת אוהבת את הילד. האם משמעות הדבר שגם היא עשויה לתת אותו יום אחד לאימוץ? עוד נטען שם שהסברים כאלו מביאים את הילד בגיל צעיר ללמידה שאהבה כרוכה בנטישה וכך אפיל לגרום לו לבעיות עתידיות של התקשרות. השורה התחתונה היא שאהבה לא יכולה להיות הסיבה העיקרית למסירה לאימוץ. האם הביולוגית לא יכלה להיות הורה לילד – כל ילד. יכול להיות שאהבה את הילד, אך זו לא היתה הסיבה העיקרית למסירתו לאימוץ. הסיבה העיקרית שלה היתה הדבר שמנע ממנה להיות מסוגלת לגדל את הילד. המאמר מדבר על סיבות נוספות למסירה לאימוץ כמו עוני (שוב כהסבר יחידי לאימוץ) וסכנות שכרוכות בכך כמו – בכל פעם כשידברו בבית על מחסור בכסף (או מה שהילד יפרש כמחסור) הילד עלול לחשוב שהוא בסכנה של מסירה לאימוץ. הוא אומר שחשוב מאוד להבהיר לילד שלא משנה מה היו הסיבות הן לא היו באשמתו, ולא היתה לו שום השפעה על ההחלטה. (ילדים בטוחים שהם הסיבה למתרחש איתם). חשוב גם להימנע מלתאר את המשפחה המאמצת כמושיעה ומצילה של הילד מגורל מר ובמקום זאת להעביר את המסר (שאני מאוד מסכימה איתו) שכל המשפחה הרוויחה מן האימוץ וכי הילד היה מאוד רצוי. המאמר מנמק בהרחבה את כל הנקודות שהעלתי ומדבר עוד על נושאים כמו אימוץ ילד גדול יותר, עקרות, מתי לדבר ומתי לא לדבר עם הילד על אימוץ, התמודדות עם תחושות עצב, מתי להתחיל, מה קורה כשהסבר מביא לכאב וכיוב´. אהבתי אותו. יאללה, תקראו בעצמכם.
 

מיכל@ל

New member
בהחלט נכון,אבל...

אני רואה את זה אצל עדי ואצל חברות שיש להן ילדים מאומצים בערך באותם גילאים,שהשאלה "אם האמא אהבה אותי" מעסיקה אותם ועולה. אני לא חושבת שילד בהכרח מקיש מתשובה מסוימת על האפשרות שכביכול קימת גם בחייו הנוכחיים הנוגעת למסירתו,זה בהחלט יכול לקרות אבל לא אצל כולם. באחד המכתבים הראשונים ששלחנו לאמה הביולוגית של עדי,עדי ביקשה לשאול אותה מספר שאלות שבאחת מהן היא רצתה לדעת באיזה נסיבות היא הגיעה לעולם ואם היא [האם] זוכרת אותה ומדברת עליה לפעמים [הפרשנות שלי שהיא בעצם שאלה אם האם אוהבת אותה או אהבה אותה].התשובה שהגיעה סיפרה על סיפור אהבה בין האם לבין גבר נשוי שחזר אחר כך לאשתו [טלנובלה
]ועדי ביקשה לשמוע את הסיפור הזה שוב ושוב. חשוב לה מאוד לדעת שהאם אהבה אותה ולא שכחה אותה,יש בעדי משהו הרבה יותר שליו ורגוע מאז שקיבלה את התשובה . יש משהו מאוד בסיסי בליידע ילד שהוא בא לעולם מאהבה ונמסר באהבה למרות הקשיים שיכולים לעלות כתוצאה מהמסר הזה. בכל מקרה אני בהחלט מקבלת שיש אינספור תאוריות ודרכים ומה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לאחר.
 

חגית א.

New member
לשרית

אצלי זה לא בדיוק אימוץ זו אומנה אבל הגעתי למשפחה בגיל 3-4 וזה עדיין גיל קטן ומאז שהגעתי כל הזמן טפטפו לי לאט לאט שאמא האומנת שלי רצתה עוד ילד ואני נולדתי במקום אחר והיא ראתה אותי והתלהבה ממבט ראשון וכך הגעתי אליהם בקיצור מה שניסיתי לומר שזה מהרגע הראשון הם אמרו לי ופשוט גדלתי עם הידיעה הזאת - עד שקולטים אותה באמת ומבינים מקוה שזה עוזר במשהו
 
למעלה