../images/Emo26.gif
סרבנות מיסים היא בראש ובראשונה צעד מחאה סימלי, כמו סרבנות לשרות צבאי כיום, אין השפעה על מספר החיילים ולא נוצר מחסור, כוחו של הצעד הוא באמירה שגלומה בו. - ייתכן ובעיניך זהו צעד מחאה סמלי, אבל ברגע שמתארגנת קבוצה ומסרבת לשלם מיסים, אז כן נוצר מחסור כלשהו. ואם באמת הצעד הוא סמלי בלבד ולא גורם ל'נזק' או השפעה כלשהי, הרי שסרבני מיסים יוצאים לא הגונים כלפי שאר חבריהם האזרחים הפשוטים. לכן כשהאמירה היא שאני מסרב לשלם את תקציב הבטחון יש משמעות לארבעימחוז. אם אף אחד לא שומע את המסר והמדינה עושה בכסף כבשלה אז אין לצעד השפעה, אבל ההשפעה היא לא במובן של עצירת גלגלי מכונת המלחמה - אישית אני מאמין שכל אחד שעושה משהו למען מטרה מסויימת - משפיע. גם אם זה בקטן. קרניבור שהחל להיות צמחוני - דוחה את קיצן של כך וכך חיות, ובטווח ארוך אולי אף מציל את חייהן (גם בתור צמחוני יחיד). סרבן גיוס - גורם לאחר להכנס לתפקידו המיועד, גם אם אינו מודע לכך, וכו'... אם נגיע למצב שבו סרבנות המיסים היא כה נפוצה שיש לה השפעה משמעותית על התקציב ועל היכולת להפעיל את מכונת המלחמה אז אנחנו במצב אחר לגמרי - שוב אני שואל - האם בזמן תשלום המיסים, אתה יכול לספר לממשלה שאתה משלם "רק" 60 אחוז, כי אתה לא תומך בבטחון? תשלום מיסים הוא לא תכנית כבקשתך. (ואני מציין זאת כעובדה. לא כביטוי תמיכה או אי תמיכה בכך) בשביל אפקט כזה יש צורך באחוז משמעותי מהאוכלוסיה שיסרבו לשלם מיסים. נראה לך שלצעד כזה לא יהיו הדים והשלכות על מדיניות הממשלה? אתה מערבב את ההווה שבו סרבנות היא תופעה שולית מבחינה מספרית עם מצב תיאורטי עתידי שבו קמה תנועת סרבנות מאוד משמעותית. - ברגע שסרבנות מיסים תהא תופעה נפוצה הרבה יותר, ועוד הרבה לפני שהיא תתפתח למימדים של תופעה מדאיגה, המדינה תוכל לנקוט באמצעי מנע, והרי אף אחד לא יעדיף לחסוך לעצמו כמה עשרות או מאות שקלים, מאשר לשבת בכלא, ולכן מחאה זו נדונה מראש לכשלון. השאלה היא לא רק אם אני עושה רושם על ביבי או לא ואם יש לו מאיפה לקחת את הכסף או לא. לא מדוייק. השאלה היא אם הוא רוצה לקחת את הכסף מאיפהשהו. כוחה של תנועת הסרבנות לשירות צבאי בכך שהיא מעוררת הדים גדולים בהרבה מהשפעתה בפועל על מצבת כוח האדם של הצבא. - אינך יודע עד כמה משפיעה או לא משפיעה סרבנותם של נערים סרבנים אלה, להתגייס. הצבא,יעשה מאמצים, ללא קשר, שלא להשאר בחסרון כח אדם, ולכן בעיה זו מורגשת פחות כלפי חוץ. כשלונה אינו בכך שלא הצליחה להביא לאחוז משמעותי מהחיילים לסרב, אם כי זה יכל להיות נחמד, כשלונה, עד כמה שהיא נכשלה, הוא בהצבת הדיון על חוסר המוסריות של הכיבוש במרכז סדר היום הציבורי. עד כה רוב תנועות הסרבנות זכו בעיקר להתייחסויות מזלזלות וכאלו שהסיטו את הדיון ממה שהן רצו לדבר (הכיבוש רע) לסוגיות שוליות כמו האם יש להם זכות לסרב ומה המצב המשפטי וכו וכו. - אני דווקא חושב ש-623 לוחמי מילואים, החתומים על מכתב הלוחמים כמי שמסרבים לשרת בשטחים הכבושים, זוהי כמות מכובדת. לראיה היא שהיועמ"ש החליט שלא להחמיר עם סרבני שטחים על מנת,כהגדרתו, שלא לתת לתופעה במה להתרחבות ע"י עניין ציבורי. מכאן שסרבנות מיסים לא צריכה להביא לעצירת מכונת המלחמה כדי להצליח, היא צריכה לפעול כנדבך שמעורר דיון ודוחף לשינוי במדיניות ובסדרי העדיפויות של הממשלה, אם היא הצליחה ממש לסחוף כמות כזו של סרבנים שהמערכת נפגעת זה מצוין אבל זה באספמיה. - מה יש עוד להגיד? שיהיה בהצלחה רבה, למרות שאני סקפטי בנושא הזה.