שאלה

[elirand2]

שאלה

האם אחד ממכם, מרגיש שהאהבה היא ההרגשה הפנימית והאמיתית שבתוכו או שרובכם הגדול מודע שאהבתכם היא פרי דמיונכם בלבד ? אני חושב שאהבה אפשר לתת רק כשמשנים את המושג בדעתכם אהבה היא לא נתינה בלבד, אלא האפשרות היחידה לגרום לאחר, הרגשת קיום, והסתכלות אופטימית אל עבר העתיד לטווח הארוך ביותר שניתן .

 

[שרiןבן]

אהבה היא מה שאתה ולא הרגשה בלבד.

יש אין ספור אפשרויות של גרימת הגרשת קיום לאחר והסתכלות אופטימית אל עבר העתיד לטווח ארוך. אתה יכול לעשות זאת בהיותך "בוס" שמקדם בתפקיד את אחד מאנשיך שחיכה לזה מזה זמן. ואת זה אפשר לעשות לא מתוך אהבה אלה מתוך מניעים עסקיים בלבד. רוצה לתת אהבה ? תן חופש ! שחרר כל דיעה ושיפוט. שחרר ציפיות. שחרר כל הזדקקות בתמורה לדבר אשר אתה נותן. לא תוכל לתת אהבה אמיתית בעודך מחזיק באחת מתפישות אלה.

 

[mkarin]

קל להגיד... קשה לבצע ../images/Emo4.gif

 

[שרiןבן]

וזה מה שיקבע לגבי השגתו ?

איזה חלק קשה לך לבצע ?

 

[mkarin]

הנה-

"שחרר כל דיעה ושיפוט. שחרר ציפיות." אלו החלקים שקשה לי לבצע. מטבעי אני מאוד דעתנית, ביקורתית ושופטת [ורק שיהיה ברור, זה לא רק כלפי אנשים אחרים, אלא בעיקר כלפי עצמי]. לשחר ציפיות?? מישהו פעם אמר לי שהציפיות שיש לי מעצמי ומאחרים, והלחץ שאליו אני נכנסת בעקבות הציפיות, והתהום שאליה אני נופלת כשאני מתאכזבת עוד יהרגו אותי...

 

[שרiןבן]

הינה עוד..

את לא יכולה להיות ביקורתית או שופטת מטיבעך, הסיבה מאוד פשוטה: שיפוט זה בחירה. ביקורתיות זו בחירה. גם אם באת ממזל כזה, עם אופק כזה, עם השפעה מפה והשפעה משם. גם אם אומרים ואמרו לך כולם כי את כזו, עדיין את יכולה לבחור או לאמן את עצמך להגיב בצורה שאת בוחרת. (אחרי הכל, לא מבקשים ממך לשנות את מקצב הלב) אגב זה אפשרי) קשה או קל, לא משנה את העובדה שכדי לחוות אהבה אמיתית צריך לוותר על ציפיה, שיפוט או צורך. אהבה = חופש. שמעת פעם שהדרך הכי טובה לאהוב משהו זה לשחרר אותו ? זה ממש ככה, השיחרור הוא מהכבלים שיוצרים שיפוט, ציפיות או צרכים.

 

[גריני]

רובנו שופטים את עצמנו בחומרה

ואגב, בדר"כ - הביקורת שאנחנו משמיעים כלפי אחרים, היא בעצם ביקורת שלנו כלפי עצמנו. האחרים משמשים לנו כעין "מראה". מאחר שאנחנו לא כ"כ מצליחים "לראות" את עצמנו - כפי שאנחנו - אנחנו רואים את עצמנו אצל האחרים. אל תהיי מאוכזבת מכך שאת לא מצליחה להימנע מהשיפוט. זהו תהליך, מסע. ואת נמצאת רק בתחילת הדרך... והדרך יפה - האמיני לי

נסי ללמד את עצמך לאט. ברגע שאת מודעת לכך שהשיפוט "תוקע" אותך, מפריע לך, זהו הצעד הראשון. הצעד הבא הוא לקלוט את הרגע בו שפטת או היית ביקורתית - פשוט לציין לעצמך "הנה שפטתי/ביקרתי" - כך נקי - בלי ביקורת עצמית, ללא כעס - פשוט להכיר בכך. יגיע רגע שבו פתאום תקלטי שאמירה או עשייה של מישהו/מישהי - שבאופן נורמאלי היתה זוכה לביקורת שלך - פתאום עברה "מעל לראשך"

 

[פעמונית הגשם]

../images/Emo45.gif

 

[mkarin]

גם אם

אני לא מוציאה את הביקורת החוצה, היא נערכת. היא נערכת בתוכי. אני אפילו לא חושבת על זה...

 

[פעמונית הגשם]

לסלוח לעצמנו../images/Emo141.gif

כל אחד כועס ומבקר את עצמו על דברים שעשה...או לא עשה..זה נכון ואומר אוף למה עשיתי...או למה לא עשיתי חבל... אבל טעויות תמיד יהיו...אנחנו בני אנוש.. עם כל זאת אנו צריכים לסלוח לעצמנו על הטעויות שלנו, או על דברים שעשינו בלי מחשבה ופגעו בנו, כמו שאני סולחים לאחרים, קודם כל לסלוח לעצמנו, מי מי יותר קרוב אלינו ? מעצמנו ????? אז טעינו...נשתדל לא לטעות ! אבל לסלוח לעצמנו זה קצת קשה נכון, אבל חשוב מאד.

 

[שרiןבן]

וגם אם..

ובמיוחד כשאת לא חושבת על זה וזה בא לבד. חשוב לדעת שמצבים כאלו הם בחירה, כשפועלים מתוך מודעות, ניתן לבחור אחרת. ונכון, לא עושים את זה ביום אחד, אנחנו מתגלגלים על זה כבר למעלה מ 3000 שנים. אבל גם לזה יש סיבה, הרי כדי לדעת מי אנחנו, אנו אמורים לדעת מי אנו לא, לכן היינו צריכים או בעצם בחרנו גם את ההתנסות הזו. ההתנסות שלך בביקורתיות תעזור לך ביום שתחליטי לבחור לא להיות ביקורתית.