שאלה

[isza]

שאלה

האב הקדמון שלנו ושל השימפנזים חי לפני כ-6 מיליון שנה. לנו יש 23 זוגות כרומוזומים ולשימפנזים יש 24 זוגות. או שאצל אחד מאבותינו היה כרומוזום אחד פחות, או שאצל אחד מאבותיהם של השימפנזים התפצל כרומוזום כלשהו לשני כרומוזומים. כלומר מס' הכרומוזומים של פרט כלשהו היה שונה משל הוריו. השאלה שלי איך יכול שינוי כזה להתרחש מבלי לפגוע ביכולת הרביה של אותו הפרט, ואיזה יתרון זה בדיוק נתן לו (הרי תכונה זו השתלטה על המאגר הגנטי שלנו או של השימפנזים)?

 

[nכמ]

תשובה..

אני מציע שתשאל גם בפורום ביולוגיה את השאלה.. יש אנשים כיום עם 47 כרומוזומים (זה מה שקורה בתסמונת דאון או אצל מונגולואידים). אני לא חושב שזה מה שמונע מהבאת צאצאים לעולם.. כי כל עוד המרחק הגנטי אינו גדול מספיק, וישנה קרבה גנטית מספקת הפריה תתאפשר בין הזרע של הזכר לביצית של הנקבה.

 

[nכמ]

ולגביי היתרון.

האבולוציה פועלת ברמת הגנים, כאשר היא יכולה ליצור 2 אפשרויות לאורגניזים מסויים: האפשרות הראשונה היא מוטציה יותר טובה, והאפשרות השנייה היא מוטציה פחות טובה. כאשר המוטציה היותר טובה היא שתשרוד בד"כ. השינויים האלה בסופו של דבר קורים ברמת הגנים, לי ולך, או בין כל 2 בני אדם יש 99.9% של זהות בגנים, ביננו לבין השימפנזה (אם אני זוכר נכון) ההבדל הוא 99%. אם קרה שינויי אבולוציוני, ואורגניזים מסויים השתכלל , נהיה בעל מוח גדול יותר ומפותח יותר, את כל השינויים אפשר לייחס לשינויים שקרו ברמה הגנטית.

 

[isza]

תודה אבל

היתרון עדיין אינו ברור לי. לא נראה לי שאיבוד חלק מכרומוזום יכול לגרום לפרט להיות בעל מוח גדול יותר או להשתכללות של האורגניזם...

 

[nכמ]

חסרה לי אינפורמציה בשביל לענות..

האם הגנים בין השימפנזה לאדם ארוכים באותה מידה? איבוד של כרומוזום לא בהכרח שחייב להוביל להשתכללות כי ההשתכללות היא ברצף הגנטי של הנוקלוטאידים, (אני משער) ייתכן שעודף של כרומזומים מהווה חיסרון כלשהוא, וכך היפטרות מהכרומוזום ה'גורע' הזה מהווה יתרון.

 

[amitais]

פרטים נוספים

במהלך האבולוציה קורה שמוטאציות ושגיאות העתקה גורמות לשכפול חלקים שלמים של גנים, ויוצא שקטעי מידע שלמים מופיעים מספר פעמים. כתוצאה מהשגיאות ישנו הרבה דנ"א זבל, שמכיל חלקים כפולים, חלקי מידע קטוע, וסתם גנים שלא באים לידי ביטוי, כלומר לא מפעילים שום דבר. כך יכול לקרות שפיסות מידע שנחשב ללא רלוונטי ישובו לפעילות ולהשפעה על האורגניזם. ברור שלא איבוד המידע גרם להשתכללות האורגניזם, אלא סדרה ארוכה של שינויים קטנים, שכל אחד מהם שיפר את יכולת השרידה של האורגניזם באותה העת. בכל מקרה זה לא קרה בדור אחד.

 

[isza]

נכון

אני מבין שברירה בשלב אחד לא יכולה לגרום להשתכללות האורגניזם במידה רבה, ובגלל זה אני תוהה מה היתרון שאיבוד כרומוזום/התמזגות של שני כרומוזומים לאחד הביא לאותו היצור.

 

[amitais]

בעצם, יש הסבר יותר טוב

להתפצלות לשני מינים שונים. נזכרתי בו עכשיו (זה גם מדוקינס, בשען העיוור): ההגדרה למין שנבדל ממין אחר, היא בחוסר היכולת לזיווג מוצלח בין המינים. לכן לא משנה מה טיב המוטציה שמתרחשת באורגניזם אחד, אם הוא מוליד צאצאים, זה עדיין בתחומי אותו המין. אז איך נוצרים שני מינים שאינם יכולים להזדווג ביניהם? פשוט מאוד! בין שתי קבוצות מאותו המין נוצרת הפרדה פיסית לאורך כמה דורות. כל קבוצה מתרבה בתוך עצמה למשך כמה דורות, ונוצרים שינויים גנטיים. כל קבוצה חייה בתנאים סביבתיים קצת שונים, וסיכויי השרידה שלה מושפעים מגורמים שונים. אחרי כמה דורות חוזר משה לביקור מולדת אצל בני הדודים מהיער שמעבר להרים, ומגלה להפתעתו שהוא לא יכול להזדווג עם אף אחת מבנות הדודות שלו.

 

[amitais]

או, ליתר דיוק

הוא לא יכול להוליד עם אף אחת מבנות הדודות שלו צאצא פורה.

 

[קורניליוס25]

ברירה לא מוסיף כלום רק מוריד מתוך

הברירה הקיימת, אם כבר צריך הוספה של מידע חדש.

 

[שפם המקובלים]

במקרה של שימפנזה- אדם

מדובר בשבר של כרומוזום שאבד. כל עוד כרומוזום לא נושא מידע חיוני, אובדן של עותק אחד או שניהם לא יפריע במיוזה.

 

[isza]

קצת מוזר

איך חלק כזה מכרומוזום לא נושא שום מידע חיוני (אני יודע שרק אחוז אחד מהדנ"א מקודד לחלובנים אבל בכל זאת זה מוזר). בכל מקרה, גם אם הכרומוזום לא נושא מידע חשוב, הרי שבמקרה כזה משתנה "שיטת המיעון" ונהיית שונה משל שאר המין, כלומר המקום שבו נמצאים הגנים משתנה, לא? אני דווקא קראתי ששני כרומוזומים של אותו הפרט "התמזגו" לכרומוזום אחד, אבל עדיין נשארת אותה הבעיה של שינוי שיטת המיעון. דבר נוסף- עדיין לא הבנתי למה התכונה הזאת השתלטה על המאגר הגנטי.