הציפיות הן בגדול, הרי...
גם לי אין מושג מה יהיה, האם יהיה שיתוף פעולה או לא וכד'. גם לי זה כבד מדי. אני אוהבת להיזכר בפגישות הראשונות עם נערים ולראות כמה זה שונה (מאוד) משאר הקשר. בטח גם אני היתי שונה עבורם, זרה וכו'. במפגש הראשון הציפיות שאני מעבירה הן איפה נפגש ומתי, על מה נדבר (בגדול מאוד), האם אהיה בקשר עם גורמים רלבנטיים אחרים ועד כמה, שמירת סודיות וכו'. מן חוזה כללי. וכמובן-כשאני מסבירה על התפקיד שלי זה גם חלק מהציפיות-מה אני יכולה לעשות ומה לא. לפעמים, כשנער נסגר בגלל השאלות, אפשר לשאול אותו האם זה בסדר שנעבור לקלפים/ציורים וכו'. מניסיון, הרבה נערים לא אוהבים את זה, אבל אין לדעת. בנוסף, יש שאלוני אינטייק מובנים (שאלון הכרות) וזה משהו רישמי כזה שלפעמים הוא יעיל בשיחות ראשונות, כי עונים יחד על השאלון ולא צריך לשבת מול הנער השותק, כי השיחה יותר קולחת.
