ותשובה לשאלתך מאמא
קראתי שוב את התגובות ואף אחד לא הביע סלידה, אני באופן אישי לא אוהבת חריזה אבל לא באופן גורף, ואין זו כלל סלידה, לצינסקי יש בעיה גנטית עם סלידה והוא הסביר שלדעתו זה עוטף את השיר במעין צלופן ורוד (לא באלו המלים אבל..) אז אני אסביר לך את דעתי וכמובן שתגובתי מייצגת רק אותי. חריזה היא אמצעי אמנותי, אחד היותר קשים ללמידה. יש ללמוד את כל סוגי החרוזים והם רבים, רק כמה לדוגמא: חרוז משובח, חרוז הולם, חרוז ראוי, חרוז לבן, חרוז עיוור, חרוז זכרי/נקבי ועוד. יש גם ללמוד, וזה החלק הכי קשה ללמידה, את המשקלים: משק ימבי (המקובל והשכיח בשירה אנגלית), משקל טרוכי, דקטיל או דימטר. ואם כל התנאים האלה לא מתקיימים הרי שלחריזה יש ערך מועט ביצירה ואינו תורם לה, במקרים מסויימים אף פוגם בה. קסנדרה
