שאלה

[Prodigal]

שאלה

למה שעצובים יורד לנו דמעות? ואיך זה התפתח ?

 

[Caligola]

תשובה -

מאחורי ומעל כל עין נמצאות שני בלוטות הקרויות Lacrimal glands, וכל אחת משתי הבלוטות היא בגודל של כשתי סנטימטר, בכל פעם שאנחנו ממצמצים מעט מן הנוזל מופרש מהבלוטות, כאשר עצבות גורמת להפרשה מוגברת של הנוזל מבלוטות ה-Lacrimal glands, וע"י כך גורמת לדמעות. תפקידו של הנוזל המופרש מה-Lacrimal glands הוא לנקות ו-"לשמן" את העיניים. טוב, עכשיו לשאלה 'למה אנחנו בוכים'? ההשערה שלי היא כזאת: עבור תינוקות צעירים שרק הגיחו לאויר עולם הבכי הוא אחד מהאפשרויות היחידות ליצירת תקשורת עם ההורה המטפל, בגלל שהתינוק לא יכול לדבר וגם לא לנוע ממקום למקום, ולכן כאשר הוא רעב הוא מתחיל לבכות וכך הוא מודיע להורה שביטנו ריקה..

 

[Prodigal]

תודה

 

[ירח41]

ההשערה שלך לא טובה מספיק.

עדיין הרבה אנשים מבוגרים בוכים לעצמם לבד כשמשהו כואב קורה להם, או רגישים כמוני שבוכים מסרטים ושירים. זה לא מסביר למה הגברים בוכים בלילה. וזה לא מסביר למה כשמישהי בוכה היא לא יפה.

 

[Caligola]

ההשערה שלי מסבירה מדוע התכונה

התפתחה, נכון שהיא לא מסבירה מה היתרון בבכי של מבוגרים, אך זה מסביר מה היתרון בבכי של תינוקות. ואם תינוקות רכשו לעצמם את התכונה הזאת מתוך יתרון השרדותי אזי התכונה הזאת גם המשיכה איתם לבגרות, והתכונה מופעלת בדיוק באותם הסיטואציות בה הם בכו כשהיו תינוקות(כאשר הם חשו בכאב ובחוסר אונים)..

 

[ירח41]

התאוריה שלי שונה ויותר מורכבת.

אני ממש הייתי רוצה להסביר בפירוט אבל שברתי את היד וזה מציק לרשום ביד אחת. בכל זאת, לא נראה לי שהסיבה כרוכה ביתרון כלשהו שהבן אדם אמור להפיק.

 

[Caligola]

אם תרצה, כשתחוש הקלה ביד, אתה מוזמן

לפרט..

 

[יניב הערבי]

מדוע אמא שלו בוכה?

 

[SilentMike]

זה מורכב.

קודם כל אני רוצה להקדים ולומר שאני לא סמכות בענייני דמעות. אני אכתוב בקיצור כי אין לי הרבה זמן, אבל אני מקווה שכולם יצליחו להבין את מה שאני מנסה להגיד, ויבינו שזו לא תורה מסיני ושאני לא טוען שזו כן. דמעות הן מנגנון שראשיתו השרדותי. העיניים לחות כי הן לא עובדות טוב בלי רטיבות. הדמעות גם משמשות להוצאת גופים זרים מן העיניים. באשר לדמע הרגשי הוא אולי אינו הישרדותי למראית עין, אבל הוא ניצול של מנגנון קיים, ולא פיתוח של מנגנון מכלום. ובכן בכי הוא סוג של תקשורת, כמו צחוק או מחוות של זעם. אנחנו לא סתם בוכים כאשר אנחנו עצובים. אנחנו בוכים גם מכעם מלחץ ולעיתים גם משמחה ומהתרגשות. אבל הרבה מהבכי הזה מתרחש לאו דווקא בחדר לבד, אלא בנוכחות אחרים. הבכי הוא תקשורת. הבכי משדר פגיעות. אולי "הנח לי, אני נכנע" לכיוון תוקפן, או "באמת פגעת בי" כלפי בן-הזוג. תקשורת בעולם הדרוויניסטי היא סוג של מניפולציה החיה החברתית לומדת לסגל מראית עין של פגיעות כאשר הדבר משרת את האינטרסים שלה, ותקשורת מתפתחת. הבעת אמוציות בצורת מחוות היא כלי חברתי חשוב, ובכי הוא חלק מזה. אבל למה בכל זאת אנשים בוכים גם בלילה לבד? מפני שהמניפלוציה אינה בהכרח צינית. כשאני בכיתי כילד לא ביצעתי מניפולציה מחושבת על בני-משפחתי. ילד שבוכה, וכמוהו גם המבוגר, בד"כ באמת חש מועקה (בהנחה שמדובר בסוג כזה של בכי). הבכי הוא ביטוי חיצוני לתהליך פנימי אמיתי. המניפולציה היא ברמה לא מודעת, והתודעה שלנו היא לעיתים קרובות משתפי"ת לא מודעת. כפועל יוצא נוצר מצב שלבכי יש לפעמים נטיה לצאת במצבים הרגשיים המתאימים גם אם אין אף אחד בסביבה. לבכי יש איזה טריגר שמפעיל אותו, והטריגר יכול לפעמים לקפוץ גם בזמן "לא מתאים" כביכול. בנוסף לכך אפשר בהחלט שהבכי משתלב בתהליך של הורדת לחצים, למרות שהבכי הוא בעצם מיותר אם אין אף-אחד בסביבה. כך שנבנה תהליך נפשי מועיל שהבכי הוא מעין טרמפיסט עליו (עצובים->בוכים->קתרזיס->שיפור). במצב כזה כביכול לא "צריך" לבכות, אבל ככה יצא בהתפתחות הפסיכולוגית של החיה האנושית.