קונוטציה מינית
New member
שאלה
ואגיד מראש שאני מעונינת רק בתשובות מאנשים שהיו במצב כזה, ועדיף במקום שלי, או לפחות כאלה שמסוגלים להזדהות - כי אני לא מעונינת בשיפוט צדקני מהצד. יש לי חבר כבר שלוש שנים, גרים ביחד כמעט מהיום הראשון, היחסים נפלאים, נמשכת אליו בטירוף. מבחינתי הוא האחד והיחיד, עד לאחרונה לא היה לי צל ספק בעניין. הבעיה היחידה - הסקס. הוא מבוגר ממני במעט שנים, וורקוהוליק לא קטן, ואני - חיית סקס. לפעמים אני מרגישה שיש לי מוח שתקוע על המקום שבו נמצאים בנים בגיל 17. מהר מאוד ובהרבה מאוד מצבים, אני חושבת על סקס, וככה זה היה מאז ומתמיד. יש תקופות יותר רגועות, יש תקופות שכל מה שמעסיק אותי זה מחשבות סקס עם כמעט כל בחור שאני פוגשת. הוא מספק אותי והוא סקס נפלא (אחרת כבר מזמן לא הייתי נשארת, אצלי זה אחד הדברים החשובים ביותר), אבל התדירות לא מספיקה לי, ואני לרב יוזמת... והאמת שעד לא מזמן חייתי עם זה די בהשלמה ובהכנעה. לפני כחודשיים יצאתי לחופשה עם כמה חברות בטבריה והכרתי בחור. (ליתר דיוק הכרתי אותו עוד קודם, אבל רק עכשיו "שמנו לב" אחד לשני). אני חייבת לציין שלחבר שלי אני נאמנה כבר 3 שנים, דבר שמעולם לא הצלחתי לעשות עם אף חבר בעבר (והיו לי קשרים ארוכים) - בזכות האהבה שלי אליו, שהיא באמת עצומה. אבל שם, נשברתי. מיום ליום בחופשה ויתרתי על עוד קו אדום ועוד קו אדום, וזה הסתיים בכך שהיצרים שלי פשוט התגברו עלי. מאז שחזרתי מהחופשה פגשתי את הבחור ההוא עוד כמה פעמים - סקס בלבד, אין בזה כלום מעבר לזה בשבילי, וממילא ברור לי שייפסק בעוד כשבועיים כי הבחור טס לחו"ל. ועכשיו - לדילמה שלי. לא, היא ממש לא מצפונית, ואין לי חרטות (וגם לא מבקשת הטפות ונסיונות לגדל לי מצפון). הדילמה שלי היא אחרת. אני מכירה את עצמי כבר שנים, ויודעת שאני פשוט חייבת סקס. כאמור, עם אף חבר לא הצלחתי בכלל לשמור על נאמנות (למרות שאהבה הייתה ) - והפעם חשבתי שאני אוכל, והתבדיתי. ואם זה לא היה קורה עכשיו, אז עוד שנה, עוד שנתיים, אבל היה קורה. ואני מתלבטת. מצד אחד - אולי זה קרה גם הפעם כי זה לא באמת זה והוא לא האחד כמו שאני חושבת, וכשיגיע האחד זה יבוא לי בטבעיות ולנצח ואני אפסיק כבר לחשוב כל הזמן על סקס עם אחרים. אם זה המצב, אז אני צריכה במוקדם או במאוחר לפרק את החבילה הנוכחית, שכן מן הסתם גם הוא משקיע בזה תכנונים לעתיד, ואם אני מגיעה למסקנה שהעתיד שלי אינו עם חבר שלי זה רק הוגן לפרק (הוא כבר בגיל של השתקעות, נישואים וכו'). מצד שני - אולי מה שיש לי איתו זה הכי טוב שאחת כמוני יכולה להגיע. פעם בשלוש שנים רומן קצרצר של שבועיים, ואני חוזרת להירגע. אחרי כמה שנים שוב מטפסת על קירות, ושוב מחשבות הבגידה יעסיקו את הראש כל שעות היממה. (כזה היה המצב לפני שנפרצו הגבולות בטבריה, ולכן ציינתי שאם לא היה קורה שם, מתישהו היה קורה). ואם אכן זו המסקנה, הרי שעלי להישאר עם חבר שלי, כי יותר נאמנות ואהבה מזה אני לא יכולה למצוא. והניסיון הזה להבין באיזה משני המצבים אני נמצאת מעסיק אותי בחודש האחרון, ואני לא מצליחה לגבש דעה. אשמח לעצות, מחשבות, שאלות נבונות שיעזרו לי לקרוא את המצב. תודה מראש!
ואגיד מראש שאני מעונינת רק בתשובות מאנשים שהיו במצב כזה, ועדיף במקום שלי, או לפחות כאלה שמסוגלים להזדהות - כי אני לא מעונינת בשיפוט צדקני מהצד. יש לי חבר כבר שלוש שנים, גרים ביחד כמעט מהיום הראשון, היחסים נפלאים, נמשכת אליו בטירוף. מבחינתי הוא האחד והיחיד, עד לאחרונה לא היה לי צל ספק בעניין. הבעיה היחידה - הסקס. הוא מבוגר ממני במעט שנים, וורקוהוליק לא קטן, ואני - חיית סקס. לפעמים אני מרגישה שיש לי מוח שתקוע על המקום שבו נמצאים בנים בגיל 17. מהר מאוד ובהרבה מאוד מצבים, אני חושבת על סקס, וככה זה היה מאז ומתמיד. יש תקופות יותר רגועות, יש תקופות שכל מה שמעסיק אותי זה מחשבות סקס עם כמעט כל בחור שאני פוגשת. הוא מספק אותי והוא סקס נפלא (אחרת כבר מזמן לא הייתי נשארת, אצלי זה אחד הדברים החשובים ביותר), אבל התדירות לא מספיקה לי, ואני לרב יוזמת... והאמת שעד לא מזמן חייתי עם זה די בהשלמה ובהכנעה. לפני כחודשיים יצאתי לחופשה עם כמה חברות בטבריה והכרתי בחור. (ליתר דיוק הכרתי אותו עוד קודם, אבל רק עכשיו "שמנו לב" אחד לשני). אני חייבת לציין שלחבר שלי אני נאמנה כבר 3 שנים, דבר שמעולם לא הצלחתי לעשות עם אף חבר בעבר (והיו לי קשרים ארוכים) - בזכות האהבה שלי אליו, שהיא באמת עצומה. אבל שם, נשברתי. מיום ליום בחופשה ויתרתי על עוד קו אדום ועוד קו אדום, וזה הסתיים בכך שהיצרים שלי פשוט התגברו עלי. מאז שחזרתי מהחופשה פגשתי את הבחור ההוא עוד כמה פעמים - סקס בלבד, אין בזה כלום מעבר לזה בשבילי, וממילא ברור לי שייפסק בעוד כשבועיים כי הבחור טס לחו"ל. ועכשיו - לדילמה שלי. לא, היא ממש לא מצפונית, ואין לי חרטות (וגם לא מבקשת הטפות ונסיונות לגדל לי מצפון). הדילמה שלי היא אחרת. אני מכירה את עצמי כבר שנים, ויודעת שאני פשוט חייבת סקס. כאמור, עם אף חבר לא הצלחתי בכלל לשמור על נאמנות (למרות שאהבה הייתה ) - והפעם חשבתי שאני אוכל, והתבדיתי. ואם זה לא היה קורה עכשיו, אז עוד שנה, עוד שנתיים, אבל היה קורה. ואני מתלבטת. מצד אחד - אולי זה קרה גם הפעם כי זה לא באמת זה והוא לא האחד כמו שאני חושבת, וכשיגיע האחד זה יבוא לי בטבעיות ולנצח ואני אפסיק כבר לחשוב כל הזמן על סקס עם אחרים. אם זה המצב, אז אני צריכה במוקדם או במאוחר לפרק את החבילה הנוכחית, שכן מן הסתם גם הוא משקיע בזה תכנונים לעתיד, ואם אני מגיעה למסקנה שהעתיד שלי אינו עם חבר שלי זה רק הוגן לפרק (הוא כבר בגיל של השתקעות, נישואים וכו'). מצד שני - אולי מה שיש לי איתו זה הכי טוב שאחת כמוני יכולה להגיע. פעם בשלוש שנים רומן קצרצר של שבועיים, ואני חוזרת להירגע. אחרי כמה שנים שוב מטפסת על קירות, ושוב מחשבות הבגידה יעסיקו את הראש כל שעות היממה. (כזה היה המצב לפני שנפרצו הגבולות בטבריה, ולכן ציינתי שאם לא היה קורה שם, מתישהו היה קורה). ואם אכן זו המסקנה, הרי שעלי להישאר עם חבר שלי, כי יותר נאמנות ואהבה מזה אני לא יכולה למצוא. והניסיון הזה להבין באיזה משני המצבים אני נמצאת מעסיק אותי בחודש האחרון, ואני לא מצליחה לגבש דעה. אשמח לעצות, מחשבות, שאלות נבונות שיעזרו לי לקרוא את המצב. תודה מראש!