שאלה

[חמודה עם חיוך]

שאלה

אני מקווה שזה המקום המתאים לשאול: אני מחפשת מידע על אינטיליגנצייה רגשית (אבחון, מידע כללי...) אשמח אם תוכלו לעזור

 

[E s t e b a n]

ממליץ בחום

בפעם המי-יודע-כמה, על הספר היחידי שמצאתי שהוא באמת ברמה אקדמית גבוהה בנושא הזה. (דרוש רקע בפסיכולוגיה) כל שאר הספרים שראיתי, בלי יוצא מן הכלל, היו גיבוב של שטויות לא מדעיות, אמונות תפלות, ומשאבות כסף שאולי עובדות על פתיים. ממש לא שווה את הנייר.

 

[atayen]

היא ביקשה ספר על אינטלגנציה רגשית

לא על אינטלגנציה שכלית...בשביל מה זה צריך להיות מדעי וכל זה?

 

[E s t e b a n]

כדי שיהיה ברור

כל הספרים האחרים על אינטליגנציה רגשית -הוכחו- באופן מדעי כגיבוב של שטויות. אם בא למישהו לקרוא ספרי פנטזיה דמיוניים על איזה מושג עלום ולא מוגדר, לבזבז כסף על עצות שהוכח שלא עובדות (ויותר מזה - לא יכולות לעבוד), שיבושם לו. אפשר למצוא את הספר של דניאל גולמן (הקשקשן הראשי) גם בתרגום לעברית. מה לעשות, אם רוצים לקבל משהו עם קשר למציאות בנושא פסיכולוגי (כמו אינטליגנציה), צריך לקרוא ספרים שכתבו פסיכולוגים. הספר שהמלצתי נכתב ע"י שלושה פרופסורים לפסיכולוגיה (אחד מהם ישראלי). יש עוד כמה ספרים מדעיים שמתעסקים בתיאוריות בודדות (למשל הספר של בר-און על התיאוריה שלו, גם כן ישראלי, או הספר של מאייר וסאלובי, על התיאוריה שלהם). התיאוריות הללו סותרות זו את זו (בספר שהמלצתי יש הוכחה לכך, שאף התפרסמה כאן בפורום פעם בעברית)...

 

[atayen]

אינטלגנציה רגשית

הספר הזה שהמלצת עליו...לא קראתי אבל זה נשמע שטויות במיץ עגבניות. הוכחות, סתירות עניינים...מה הקטע? זה לפספס את כל הרעיון של אינטלגנציה רגשית שאמור להיות משהו אחר.. משהו לא שכלי אלא רגשי...משהו שלא קשור בהוכחות... הספר הזה עזר לך במשהו בכלל ? סביר להניח שלא..

 

[E s t e b a n]

להיפך,

עזר לי המון. חיזק בי את ההבנה לגבי התכונה הזו שמכונה "אינטליגנציה" על כל מובניה, וגם תרם בהקשר של אחד מתחומי העניין העיקריים שלי (הנעה ומוטיבציה). בנוסף זהו reference מקצועי מעולה ולא משוחד בקבעון מחשבתי כזה או אחר. נשמע לי שאין לך ממש מושג מהי אינטליגנציה רגשית. לא פלא - מאיפה לך מה "אמור" להיות הרעיון של אינטליגנציה רגשית? ומי אמר שיש רעיון אחד ויחיד של אינטליגנציה רגשית...?

 

[atayen]

בדיוק

מי אמר שיש רעיון אחד של אינטלגנציה רגשית? ואם אין- אז מה זה כל ההוכחות האלו? ובאיזו חוצפה אתה קובע שאין לי מושג לגבי זה, רק בגלל שלא קראתי את הספר?... אני יכולה להגיד לך שיש לי מושג כלשהו לגבי אינטלגנציה רגשית. וזה מתחיל ככה: 1.זה לא משהו הגיוני,שכלי. 2.חלק מזה זה לדעת איך אתה היית מרגיש במקום אנשים אחרים בכל מיני מצבים. (זה נשמע פשוט אבל זה ממש לא..) כמובן שיש המשך, אבל קודם תגיד לי אם זה גם מה שאתה חושב

 

[E s t e b a n]

בדיוק 2...

1. אין סתירה בין אינטליגנציה רגשית להגיון או לשכל. למעשה, בדיוק להיפך: רוב ההגדרות מתעסקות בסינרגיה של הרגשות והאימפולסים עם ההגיון. מעבר לכך, קצת קשה להגדיר בשלילה - "פיל זה לא ברווז". 2. המונח שמתאר את היכולת להרגיש מה שאנשים אחרים מרגישים בכל מיני מצבים נקרא "אמפתיה". זה מושג שהקדים בהרבה את המונח "אינטליגנציה רגשית". ידוע כיום הרבה על אמפתיה, ההתפתחות שלה בילדות, הבעיות שנובעות ממנה או מהעדרה, ואפילו על האיזורים במוח שכנראה אחראים לה. אמפתיה קשורה באופן עקיף לאינטליגנציה רגשית (על שלל הגדרותיה) בכך ששני המונחים עוסקים בדרך זו או אחרת של רגשות. מעבר לכך, אין בין המושגים קשר מהותי. אני מצטער אם נשמעתי קצת חוצפן, אבל פשוט שמעתי כבר הרבה פעמים את מה שאת מעלה כאן. באופן הכי מופשט, ניתן לומר שאין הגדרה אחת או תפיסה אחת של אינטליגנציה רגשית. התפיסה שאני מאמין בה (החלק המשותף של רוב התיאוריות) היא שאינטליגנציה רגשית היא תכונה שמאפשרת ניצול של מידע רגשי. דוגמא: "עצוב לי - איך אני מנצל את זה ויוצר מכך תועלת? איך אני גורם לזה לא להפריע לי אלא לחזק אותי?"

 

[atayen]

חמוד שכתבת בדיוק 2 ואז כתבת

2 תשובות (לוידת אם בכוונה). מעבר לכך: א. מה זה "סינרגיה של הרגשות והאימפולסים עם ההגיון". אתה מוכן להסביר? ב.הסיבה שכתבתי שאינטלגנציה רגשית לא קשורה להגיון ולשכל, היא שאתה מתאר אותה בצורה נורא שכלית וקרה. אבל..אתה צודק זה באמת לא מסביר כלום. לא ידעתי מה שאמרת על אמפתיה, אשמח לדעת עוד בנושא. שמעת הרבה פעמים את מה שאני מעלה כאן- אני משעממת אותך? אם כן אפשר להפסיק את הדיון כאן ועכשיו. אבל אני אשמח אם נמשיך אותו, אני שומעת ממך דברים חדשים שלא ידעתי. לגבי מה שכתבת בסוף, אני לא חושבת שאני מסכימה. למשל הדוגמא שנתת..לדעתי אתה לא צריך לחשוב כשעצוב לך "איך אני מנצל את זה לתועלת" מה זה עוזר? איך אפשר לנצל עצב לתועלת? כשאני עצובה אני רק יכולה לחשוב על העצב, וכל הטיעונים ההגיוניים נמחקים. לדעתי יותר טוב לומר לעצמך את הסיבה האמיתית למה אתה עצוב, בכנות מלאה, ולא לפחד להרגיש את הכאב עד שזה עובר. אם בסוף יצא מזה תועלת, וזה יחזק אותי, אז מעולה. אבל כשאני עצובה פשוט עדיף לי לעבור את זה בשלום... לומשנה. בטח לא הבנת למה אני מתכוונת בכלל.

 

[E s t e b a n]

המשך

א. סינרגיה: "השלם שווה יותר מסכום חלקיו". כאשר משלבים שני דברים נפרדים, אפשר להפיק יותר תועלת מאשר מכל אחד מהם בנפרד. בהקשר של אינטליגנציה רגשית: במקום להפריד בין ההגיון לבין הרגש, לחבר ביניהם ולהפיק מכך את המקסימום. בקשר לאמפתיה, אפשר למצוא סקירה בסיסית מאוד בוויקיפדיה. ב. הבנתי היטב למה את מתכוונת. אולי תתפלאי לדעת שמה שאמרת זו אחת מהתכונות שמקשרים לאינטליגנציה רגשית: לפי אחד המודלים המפורסמים ביותר (ארבעת השלבים של מאייר וסאלובי) השלב הראשון והבסיסי דורש להכיר בסיבות שמרגישים את מה שמרגישים. "אני מרגיש עצוב". השלב הבא הוא להשתמש ברגשות כדי לעודד חשיבה. מה מרגישים, איך מרגישים ולמה מרגישים. "למה באמת עצוב לי? מה קרה שגרם לכך? מה יכול לעשות אותי עצוב, ומה יכול לעשות אותי שמח?" השלב הבא הוא להבין את המשמעויות ולהפיק מכך תועלת: למשל בדוגמא של העצב - לדעת שזה לא זמן טוב לעשות דברים מסויימים (כמו להתעצבן על אנשים סתם), או לשקוע ברחמים עצמיים. להבין שלא צריך להדחיק את העצב. להבין שלרגשות יש כוח מניע ושלא צריך להתחמק מהם. להכיר גם בעוצמות וגם בחולשות. להבין שאפשר לעשות בחירות טובות יותר וטובות פחות, גם כשעצובים. השלב האחרון הוא לנהל את הרגשות, במקום לתת להם לנהל אותנו. שימי לב שאינטליגנציה רגשית אינה עוסקת במה אני "צריך" לעשות במצבים מסויימים, אלא יותר במה "עושה בפועל" באותם מצבים.

 

[atayen]

תודה

דבר ראשון-תודה רבה על כל ההסברים! ממש נתת לי חומר למחשבה והגדרת כל מיני מצבים שידעתי שהם קיימים, אבל לא הבחנתי בהם בנפרד ולא ידעתי איך לקרוא להם. מאוד נהניתי מהערך מויקפידיה, שהיה קצר ותמציתי, והראה לי שזה באמת איך שהגדרת את מה שאמרתי מקודם. בקיצור,שאתה יודע על מה אתה מדבר.. מאיפה הידע הרב אם אפשר לדעת?.. אבל עדיין לא הבנתי את כוונתך לגבי ה"לחבר בין ההיגיון לרגש". אתה יכול לתת דוגמא מוחשית לכך? כי בשבילי הגיון זה סוג חשיבה מאוד ספציפי שבכלל לא נראה לי שהולך עם רגש. אשמח לשמוע עוד הסברים שלך...

 

[E s t e b a n]

בבקשה

הידע? בתור התחלה, קראתי את הספר

בקשר לדוגמא, אני אקח רגש קיצוני כדי להדגים. נניח, למשל, כעס. למישהו היה יום רע בעבודה, הבוס שלו עצבן אותו, והוא רותח מכעס. כולו רועד ומוטרד, רק בא לו להכניס אגרוף לקיר. הוא חוזר הביתה, אשתו שואלת אותו מה שלומו, ואם הוא זכר להביא לחם וחלב (הוא שכח). מה יקרה? 1) הוא יתפרץ עליה בלי סיבה, כי הוא עצבני. 2) הוא יסביר לה שהיה לו יום רע ושהוא צריך קצת שקט. 3) הוא יתנצל, יבטיח להביא מהדראגסטור, ויצא כהרגלו לגו'גינג בשכונה. כל אחת מהאפשרויות הגיונית ורלוונטית. מה האפשרות שתביא יותר תועלת? זו סתם דוגמא לחלק קטן מהעניין. לפי המודל שתיארתי קודם, אדם בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד קודם כל יזהה את הרגש שלו: "אני זועם!" אחר כך הוא יחשוב עליו: "אני זועם כי הבוס התעלם מההצעה שלי, וכי הוא בחר ללכת על רעיון של מישהו אחר שלדעתי הוא רעיון פחות טוב." אח"כ מה המשמעויות: "אני כועס כי התעלמו ממני, אולי יש לי בעיה עם זה. למה זה חשוב לי כל כך? בפעמים אחרות דווקא קיבלו את הרעיון שלי. אני בעצם מרגיש קצת קנאה שמישהו אחר מצליח ואני לא. זאת אומרת שבפעם הבאה אני אצטרך לעבוד יותר טוב על להציג את הרעיונות שלי לבוס, כי בכל זאת זה העסק שלו." ואח"כ לנהל את הרגשות: "טבעי שאני אכעס קצת. אבל אני לא אתן לזה להרוס לי את היום, בטח שאני לא אוציא את זה על המשפחה. בעצם, אם אני חושב על זה, אני כבר לא כל כך כועס עכשיו. כל הסיפור ממש לא נורא. אני אצא לרוץ קצת, אני ארגיש טוב יותר ואוכל להתרכז בלהמשיך בלי רגשות טינה מחר". בדוגמא הזו רואים איך הרגש (כעס) משמש כטריגר למחשבה ולהפקת תועלת. במקום לזעום, לרתוח, ולנתק את המוח -- יש כאן תהליך של הבנה, תיעול הרגש וניצול שלו לדברים טובים יותר (מוטיבציה להתקדם, חיזוק הקשר עם המשפחה, הבנה יותר טובה של מקום העבודה, עוצמות וחולשות, וכן הלאה).

 

[atayen]

איזה יפה

נתת דוגמא ממש יפה והצגת את האפשרויות שיש לאדם לבחור בהן, ואת תהליך ההבנה שהאדם עובר ממש טוב. (זה קרה לך באמת?..) היה לי ממש כיף לקרוא אז- שוב תודה רק שתי הערות..(איך לא): א.באפשרויות שנתת (1 2 ו3) יש לך אפשרות מועדפת? אני אישית הייתי בוחרת בשניה.. ב. לא ממש ענית לי על השאלה, כי שאלתי על הגיון ורגש, ואתה לא הזכרת את המילה "הגיון" בכלל. מכאן אני מסיקה שכשאתה אומר (כותב)"הגיון" אתה מתכוון למשהו אחר משאני מתכוונת. ואם אתה מתכוון בכך למה שכתבת למעלה אז בסדר..ניתן לך אבל אתה עדיין צריך לענות לי על השאלה הראשונה..

 

[E s t e b a n]

המשך..

ההגיון בדוגמא היה להפעיל את המחשבה, לנתח את המצב ולהסיק מסקנות. לאיזה הגיון את התכוונת? בקשר לאפשרות המועדפת אלי, הייתי כנראה בוחר בג' (זו אפשרות שמכילה את היתרונות של ב' ויש לה בנוסף את היתרונות בפעילות גופנית מתמשכת -- הפחתת הכעס, טריגר לתחושה טובה, זמן לחשוב על מה שמרגישים בסביבה נייטרלית - וכמובן שזה בריא

).

 

[atayen]

הגיון פסיכומטרי

האמת לא בדיוק,פשוט המילה "הגיון" יוצרת אצלי אסוציאציות של משהו שלא הולך עם רגש (אין לי דרך אחרת להסביר את זה) לגבי הריצה, אתה צודק. זה באמת דבר מעולה..אבל חסר באפשרות ג' הדבר הכי חשוב כמעט לדעתי: לשתף את אשתך במה שעובר עליך.. באפשרות ג' אתה אפילו מתנצל, אבל אתה לא אומר מילה על מה שהיה, פשוט שומר הכל בפנים.. זה דבר טוב לדעתך? או שלא לכך התכונת?

 

[E s t e b a n]

בהמשך.

ברור שלשתף. לא התכוונתי ל"לברוח מהבית"... אף אחד לא אמר שחייבים להתמודד לבד, רצוי מאוד לשתף במידה והיחסים בריאים והתגובות הצפויות תהיינה מועילות. מהצד השני גם לא חייבים להוציא הכל החוצה: אם תשימי לב בעצם לאחר התהליך המחשבתי לא נשאר שום דבר שלילי (ש"צריך להוציא"). אישית אני מאמין שגם לשתף בדברים החיוביים זה רצוי מאוד. בכלל אני מאמין מאוד גדול בתקשורת בין בני זוג, ולדעתי קריטי לשתף את בן הזוג. כל מי שקורא את ההודעות שלי בפורום "הראשי" שבו אני כותב, קרא את המשפט הנ"ל עשרות או מאות פעמים כבר. אבל סטינו מהנושא של הפורום הנוכחי..

 

[atayen]

טוב, אני מאמינה לך...

סה"כ נראה לי שמיצינו את הנושא (אלא אם כן למישהו אחר יש פה מה להגיד) תודה רבה על הדיון המעמיק ועל ההסברים המאלפים! כבר מזמן רציתי לדבר עם מישהו על הנושא הזה. ממש עזרת לי להבין כמה דברים. בקיצור,esteban,ממש ממש תודה ולהת' בפעם הבאה

 

[25252525]

עוד קצת על רגש והגיון

עוד נקודה קטנה היא שיש הרבה רגשות שהם תלויי קוגניציה. מה שאומר בעצם שהרגשות הללו תלויים בניתוח ההגיוני שאנו מעניקים לסיטואציה(אם כי זה ניסוח פשטני במקצת). לדוגמה תחושת רחמים, בד"כ נחוש רחמים כשלאדם קרה משהו רע, אבל עוד תנאי הוא שזה יהיה משהו שלא בשליטתו(אחרת נחוש פחות רחמים). כלומר עצמת הרגש תלוייה בניתוח ההגיוני שאנו מעניקים לסיטואציה. או למשל נחוש בושה כאשר הדבר לא היה בשליטתנו, ואשמה כאשר היה בשליטתנו. ישנה תיאוריה בנוגע לרגש(שכטר וזינגר) שטוענת שהרגש תלוי בעצמת העוררות שאנו חשים, ובפירוש הקוגנטיבי שאנו מעניקים לה. למשל אם נחוש עוררות בגלל פעילות ספורטיבית, ואז נכעס מאיזושהי סיבה, נייחס את העוררות מהספורט לגורם המכעיס, ולכן נחוש יותר כעס. או למשל, אם נחוש עוררות ונהיה בחדר מלא אנשים שמחים נשמח. לעומת זאת אם נהיה בחדר מלא אנשים כועסים נכעס. עוד תיאוריה שעוסקת ביחס בין רגש להיגיון היא תיאורית "הסמן הסומטי" של דמסיו, יצא לאחרונה ספר שלו "טעותו של דקארט". מומלץ

 

[E s t e b a n]

יש הרבה תיאוריות...

תחושת הרחמים קשורה יותר לאמפתיה, שדורשת ניתוח הגיוני, מאשר לאימפולס פיזי כמו זעם או חרמנות. בכל מקרה ידוע שקוגניציה יכולה לאפשר שליטה ברגשות (למשל, אפשר לדכא את עצמך או לשמח את עצמך). קיימת טענה שאדם עם אינטליגנציה רגשית גבוהה מסוגל להפעיל את הכלים האלה לשליטה ברגשות באופן רצוני, פרגמטי ויותר אפקטיבי. שכטר וזינגר אמנם טוענים שרגשות הן פרשנות של מצב עוררות פיזית, אבל החולשה של התיאוריה הזו היא שהיא לא מסבירה עוררות שהיא תוצאה של רגשות (למשל אדם ששומע חדשות רעות). זה כן יכול להסביר מצויין תופעות כמו "אהבה במבט ראשון" וכו'. בנוגע לתיאוריה של דמסיו, לדעתי אין בה הרבה חידוש - אם לוקחים בחשבון שרגש גם הוא גירוי שניתן להתניה. התרומה שלו, איך שאני רואה אותה, היא דווקא בהקשר של תורת ההחלטות וההערכה הסובייקטיבית של הסתברויות ותועלות. זה קשור באופן עקיף ויכול להסביר תופעות כגון עיגון (כהנמן וטברסקי) או יותר נכון, להעדר עיגון.

 

[apricota]

תקני את ה"לאישה" של השבוע..יש שם

כתבה שמתפרשת על מספר עמודים לא מבוטל, המדברת על חמשת סוגי האינטלגנציה, אשר ביניהן אינטיליגנציה רגשית. שיהיה בהצלחה...