רשות וסמכות
בס"ד שלום לך ותודה על השאלה! בעצם שני חלקים בשאלתך: 1. מה מקור הרשות או הסמכות לחכמים לפרש או לפסוק הלכה? 2. גם אם אמנם יש להם סמכות, מניין לנו שלא טעו? ובכן, התשובה יא שאת הסמכות התורה בעצמה נתנה ומאצילה ישנם כמה מקומות אתן לך רק דוגמא: בספר דברים פרק יז פסוק ח'- י"א: ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע,דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. ט) וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. י) וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; ְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. יא) עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל." הנה, רואה אתה שהתורה עצמה מחייבת ומצווה לנו לשמוע אל חכמי התורה שבכל זמן, תקופה ודור! כעת, בקשר לטעות אפשרית: גם כאן ישנן מספר תשובות, אתייחס ל-2 מהן: 1) ישנם בתורה מספר מנגנוני הגנה שלא תתרחש טעות. התורה ניתנה באופן שהבנת ופירושי הפסוקים נעשים ע"י כלים וקודים שהיא בעצמה מספקת. לדוגמא" "י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן". כלומר שאם יקום היום אדם ויקח את אותם כלים שהתורה נתנה וינסה להבין את פסוקי התורה בהכרח יגע למסקנות דומות.נכון הוא שישנם ויכוחים על מסקנות אלה ויש חולקים בפירוש, אבל התורה ניתנה מראש בכוונה זו שאם לא ישוו הדעות ישנם הכללים כיצד לפסוק, לדוגמא: יחיד ורבים, הלכה כרבים.(כלומר שהתורה קובעת שההלכה כמו רוב החכמים ולא על פי המיעוט) 2) התורה מאצילה לא רק סמכות על החכמים אלא מעניקה הגנה ושמירה, מה שנקרא: "סייעתא דשמיא" לחכמים שלא יטעו וישנם פסוקים רבים המלמדים זאת , לדוגמא: "א-לוקים ניצב בעדת א-ל..". יש לדעת שהתורה לא נתנה לכל אחד לפרש ולהבין אלא צדיקים וגדולי תורה ברמה שלא נוכל להעלות את יראת העונש שלהם כלל. הם למדו כל ימיהם תורה ורק תורה ולא נבחרו ע"י בחירות כצו להבדיל בפוליטיקה, אלא ע"י גדולי הדור הקודם ששנים על גבי שנים ראו את ההקפדה ואת הדיוק שלהם בלימוד התורה והמצוות. ה' שנתן לנו הבטחה נצחית שהתורה לא תישכח לעולם מעם ישראל(דברים ל"א כ"א)דאג שלא תתרחש טעות בהבנה ובפסיקת ההלכה. גם אם חלילה בלי כוונה טעו בהלכה מסויימת, תמיד ראינו איך שה' מאיר את עיני החכמים וממציא להם את התשובה הנכונה. אתן לך דוגמא קטנה: היה גדול בישראל שחי בהונגריה לפני כ-190 שנה ושמו רבי משה סופר זצ"ל. הוא כתב ספרים וקרא להם "חידושי חתם סופר". וכך נודע שמו מאז - ה"חתם סופר"(או חת"ס). בתקופתו החלה תקופת ההשכלה ורבים עזבו את הדת. היו שלא הסתפקו ביציאה מהיהדות אלא נלחמו בחרדים ובראשם הלא הוא החת"ס. באחת הפעמים רצו להכשיל אותו בפסיקה שגוייה ומה עשו? ידוע שאשה נישאת(=מתקדשת) לאיש ע"י שני עדים וכן מתגרשת ע"י שני עדים. כמו כן ידוע שאשה אסורה לאיש אחר אם היא לא התגרשה או אם בעלה עדיין חי. ובכן , הם לקחו שני עדי שקר שיעידו שאיש מסויים מת ועל פי העדים הרב יפסוק שהאשה מותרת לאיש אחר ובכך יכשל הרב בעצמו ואת בעל האישה באיסור חמור של "אשת איש", זאת כאשר הבעל "נעלם" והתחבא לו במקום מסויים!! ויהי היום , מגיעים שני אנשים-עדים לרב ומספרים לו שראו איך פלוני נהרג במקרה מסוים.. הרב בירר, בדק ו"הריח" שמשהו לא בסדר אבל..מה לעשות?? שני עדים לפניו מעידים שבאיש מת!! אמר הרב: נאמר בגמרא (במשנה הראשונה של מסכת קידושין): קונה את עצמה(הכוונה שמותרת לעצמה) בגט או במיתת הבעל.. תוך שהוא חוזר שוב "במיתת הבעל"!! ופסק: "האישה מותרת"!! הלכו שני העדים מבית הרב למקום בו התחבא הבעל כדי שייצא לרחוב ויוכיחו איך טעה הרב.. אבל כשהגיעו למקום המסתור, הבעל כבר לא היה בין החיים!! פשוט! ה' דאג שהרב לא יטעה למרות ההתחכמות שלהם!! וזו דוגמית קטנטונת רק לסבר את האוזן! בברכה