שאלה

[עוד חוזר הניגון 1]

שאלה

לאמא שלי גילו גרורות שניוניות במוח ובעצמות והגרורות הגיעו כבר לצלעות הם אמרו שאין מה לעשות שלחו אותנו הביתה עם כדורים להאטת ההידרדרות ומשום מה אחרי חושיים אמא מרגישה הרבה יותר טוב אבל עדיין סובלת אני יודעת שזה נורא לשאול אבל עדיף ככה מאשר שהיא תסבול מישהוא אולי יודע כמה זמן לוקח עד שהסבל הזה יגמר ?

 

[Morder]

לא נראה לי שאפשר לדעת..

רק רופא שראה את הבדיקות הכי עדכניות שלה יכול לתת טווח מסוים. אם הגעתם למצב הזה, אני מרשה לעצמי (למרות שאני חדש כאן - ואולי ינזפו בי..) להציע מעבר להוספיס בתל השומר. אימי שחלתה בסרטן הקיבה הגיעה לשם וזכתה לטיפול מסור אוהב ומנחם עד היום האחרון. הטיםול שם נועד רק להקל על החולה והם לא ממשיכים חיים באמצעים מלאכותיים. מרגע שהגיעה ועד שנפטרה עברו כשבועיים. פרק הזמן הזה הוא אינדיבידואלי - כל אחד והקצב שלו. להקלה על המשפחה אני ממליץ על ספר החיים והמתים הטיבטי, יש שם חלק נהדר על סיוע לאדם שעומד למות. זהו - אם הגזמתי אני מתנצל ומקווה שסייעתי בכל זאת במשהו.

 

[ציפורלילה]

מסכימה עם הבחור מעליי

אין לדעת כמה זמן זה יקח. גם רופאים שיכולים לקרוא את הבדיקות, יכולים רק לתת הארכת זמן. יש מקרים שזה לוקח יותר ויש שפחות. אני גם חושבת שהמעבר להוספיס יכול להקל עליה וגם עליכם. לדעתי זה משהו ששווה לבדוק ולשקול אותו. יום טוב גלי

 

[or yom8]

דרך אגב למה הוספיס?

אני נדחף לכאן. הרבה זמן קורא סמוי כאן. אנחנו במאבק עם הסרטן כבר תקופה, ומבינים שהגענו לסוף הדרך. כשדיברנו על כל האפשרויות, בכל פעם היה ברור שכשהיא תלך מאיתנו זה יהיה בבית. אני רוצה לאפשר לה את זה, בתנאי שזה נטול כאבים וסבל מיותר. האם יש יתרונות שאנחנו לא מודעים להם בהוספיס? אמרו שבעת הצורך נוכל לחבר לה אינפוזיה עם מורפיום שישתחרר ע"פ הצורך ע"י לחיצה. יש גם ילדים שמעורבים. הגדולה בת 20 הקטן בן 8 ועוד כמה באמצע, קשה לדעת איך זה ישפיע עליהם. לא רוצה להקשות עליהם, אבל אני לא רוצה שאמא תעלם להם פתאום לבית חולים שבו מתים. אני חושב שאם התהליך יקרה בסביבתם הטבעית זה יקל קצת במה שאפשר. אבל בראש ובראשונה כי זו בקשתה. סתם כתבתי את הסיבות נגד שחשבנו עליהם ביחד, ובכל זאת למה כן הוספיס? סליחה על הנושא הפסימי משהו, זה המקום שלנו עכשיו.

 

[נסיכת הכוכב]

יתהליך של פרידה והוספיס בית

שמקבלים את הטיפול התומך בבית ע"י צוות של הוספיס שעוזר עם הכאבים ונותן תמיכה רפואית הנדרשת במצב הזה ממליצה לך לראות את המחלקה של ההוספיס ,לדבר איתם לגבי ההוספיס בית . הם נראים אחרת מבית החולים ויש שם מודעות ועזרה לאדם הנפרד מן החיים . אני מבינה את הצורך שיראו את אמא , אם יש ילדים צעירים צריך לחשוב עליהם לא לחשוף אותם לסבל שלה , לירידה באיכות החיים שלה . אולי עדיף שיזכרו אותה בריאה ויפה , אמא שמחה ומאושרת לא את ההשתנות בעקבות המחלה שמדרדרת את התפקוד שלה, שלא נדבר על טיפול צמוד 24 שעות סביבה , לעיתים צריך גם קצת טיפול סיעודי שדיי שוחק , אז זה להביא מטפל עבורה לא בטוח זה בריא להתפתחות הילדים כאנשים , מספיק הידיעה שצריך להפרד שמקשה את החיים שלהם . אני מדברת מנסיון אישי , מאד קרוב . בת דודי שידעה שהטיפול הכימי לא עוזר היתה קצת בקיבוץ בהוספיס בית ועזרו להם המון , ובסוף היא בקשה לעבור להוספיס , ונפטרה בהדסה עין כרם חוץ מזמ כאחת שאבא נפטר בבית בידים שלה שתדע שזה עושה משהו לנשמה שלך לי לקחת חודשים לחזור למציאות , מוכנה לעזור לך , תפנה במסרים האישיים . שולחת לכם סלסלה מלאה בחיבוקים חמים ותומכים .

 

[Morder]

למה הוספיס?

זו היתה ההחלטה הכי קשה בחיים שלי, אבל אחרי שאימי נתנה לי את המנדט, הגעתי למסקנה שזה הכי טוב מבחינתה ומבחינתנו. יש הרבה יתרונות בהוספיס, אמנם זה לא הבית שלך אבל היחס שם שונה מהיחס במחלקה רגילה. היחס יותר אישי ומבין. השהיה בבית קשה לכל הסובבים ומכבידה גם על החולה וגם על המשפחה. אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל אימא שלי היתה מקיאה המון פעמים ביום (סרטן קיבה), יש משהו משחרר בידיעה שהמטלות הבסיסיות ביותר כמו נקיון החדר, החלפת סדינים וכו'לא נופלות על האנשים הקרובים. זה נוגע לשני הצדדים - גם לחולה וגם לבני המשפחה המטפלים. לכל אחד יש דרך משלו להתמודד עם המחלה, אבל לא נראה לי שלהחזיק חולה בבית עם כל הטיפול והתרופות זה מצב נורמליאו אפילו מדמה מצב נורמלי. אני מצטרף להלצות לגשת ולראות את המקום. לדעתי יש משהו במעבר הזה שהוא כמו מעבר מהחיים, לזמן ביניים, שאם ינוצל נכון יכול להוות שינוי בתפיסה אצל כל בני המשפחה. אני מצטער על הבלבול, השעה מאוחרת ומשחבתי לא מאורגנת, אם אתה מעוניין להתייעץ עם מישהו שעבר את זה לפני מספר שנים אני אשמח לעזור במסרים. תהיו חזקים ואופטימיים אבל מציאותיים!