שאלה....

[טל של שחר]

שאלה....

בקומה מעלינו גרים אמא (רוסיה), ילדה בת 12 בערך, ילד בן 10 בערך, ללא אבא. האמא חוזרת כל יום בסביבות השעה 20:00, עד אז הילדים מסתובבים ברחובות, בעיקר במגרש החניה שמאחרי הבית. הם נראים סמרטוטים כאלו (אבל אולי אין לה כסף לקנות להם בגדים, ועל זה אין מה להתלונן). כל ערב בסביבות השעה 21:00-22:00 הבית שלהם סוער! האמא צועקת כמו מטורפת, הילדים רצים בכל הבית, דברים מתעופפים באויר ונוחתים על הרצפה בעוצמה נוראית. כל זה קורה כשאני מנסה להרדים את שחר. וזה קורה כל יום. האמא לא מזמן התגיירה והפכה לדתיה, לילד עשו ברית לפני מספר חודשים. מעולם לא ראיתי אותה מחייכת,תמיד היא בפרצוף זועף והילדים נראים אומללים. האם לדעתכם אני צריכה להתערב? אני חושבת שהם ממש מסכנים. קראתי כאן לפני כמה זמן דיון על אישה שהאשימו אותה בהתעללות בילדתה. גם שם שכנה היתה זו שהלשינה ובמקרה ההוא טענת השכנה לא היתה נכונה. אני יודעת מה אני שומעת אבל האם נראית לכן כאן התעללות לפי מה שאני מספרת? אשמח לשמוע את דעתכן/ם טל

 

[אילנה של יובל ומיכל]

התעללות לא חייבת להיות פיזית אבל

אני לא בטוחה שזה התעללות. צריך לבדוק ולעקוב, אולי לנסות לדבר עם הילדים. קשיי פרנסה יכולים לעשות דברים רעים לאנשים הטובים ביותר ולהוציא מהם דברים שהם לא ידעו שיש בהם. לא צריך להתעלם לגמרי ממה שקורה, אבל לא לרוץ להתלונן.

 

[טלי של גלי]

לדעתי...

המקסימום שאת יכולה לעשות זה להתקשר למח´ הרווחה אצלכם ולהסב אליהם קצת תשומת-לב בכל עיר יש מועדוניות וצהרונים לילדים שאין להם מסגרת עד שההורה חוזר הביתה.

 

[רותי&ע]

גם לדעתי כל מה שאת יכולה לעשות

זה אולי להרים טלפון לשרותי הרווחה שיבדקו מה עם המשפחה. אולי אםיעזרו להם קצת הם כבר לא יהיו כל כך אומללים..

 

[ר-חלי]

זה לא הלשנה זה דווח- והוא חובתך

נדמה לי שאפילו אל פי חוק

 

[לאה_מ]

תארי לעצמך את המצב הזה:

אשה שהיגרה עם שני ילדיה לארץ, שבה היא אינה דוברת את השפה, שהליכות החיים זרות לה, שאין לה בה קרובי משפחה וחברים שיתמכו בה. היא אם חד הורית, ומגדלת בגפה שני ילדים על סף גיל ההתבגרות (הבעייתי, אני מניחה, אפילו יותר, עבור ילדים החווים את הצורך להשתלב בתרבות חדשה). היא צריכה - לבדה - לגדל את ילדיה, לדאוג להם לקורת גג, למזון, לבגדים, להשכלה. אם יש לה מקצוע שלמדה ברוסיה, לא בטוח בכלל שהיא יכולה לעבוד בו בישראל. אולי היא מורה לרוסית? אולי רופאה שהכשרתה אינה מספיקה כדי לעמוד בקריטריונים הנדרשים בארץ? אולי היא משוררת מחוננת? מצב התעסוקה בארץ אינו מאפשר לה למצוא משרה שבה תוכל להרוויח די כסף כדי לכלכל את עצמה ואת ילדיה תוך עבודה בשעות שיאפשרו לה להיות בבית עם הילדים. היא נאלצת לעבוד בשכר מינימום במשרה מלאה ולהשלים את הכנסתה בעבודות נוספות בשעות אחר הצהריים והערב. הדבר מחייב אותה, לצערה, להעדר מן הבית שעות ארוכות. אין לה כסף כדי לשכור מטפלת לילדים או לשלוח אותם למסגרות אחרי שעות בית הספר, מה גם שהילדים, המצויים בראשית גיל ההתבגרות, גם אינם מעוניינים במסגרות כאלה. כשהיא חוזרת הביתה, בשעה שמונה בערב, לאחר יום עבודה של 13 שעות, היא מרגישה ממוטטת פיזית ונפשית. אבל אז מתחיל הקרב עם הילדים, שמתביישים בעבודה שהיא עושה (לעומת האמהות של חבריהם לכיתה), מתביישים במבטא הכבד שלה, לא מוכנים לענות לה ברוסית ולועגים על העברית הדלה שבפיה, כועסים על כך שלא ניתן לקנות להם בגדים בדומה לחבריהם לכתה, כועסים עליה שהם לא יכולים ללכת לראות את הסרט של הארי פוטר. ובנוסף, למרות שהם נמצאים שעות ארוכות בבית, הם אינם תורמים למשק הבית - משאירים בלגאן בסלון (שמשמש גם כחדר השינה של האם), כלים מלוכלכים בכיור, סתימה בכיור. האם כועסת. הילדים כועסים. יש צעקות הדדיות. רק לפעמים, במוצאי שבת, אחרי שהצליחה להגניב שעה או שתיים של שנת צהריים, היא מרגישה נינוחה יותר, יכולה לשוחח עם הילדים, מתלבשת אולי בבגדים מעט נאים יותר, והילדים נזכרים - לרגע קצר אחד - באמא הנפלאה שהיתה להם לפני שעלו לישראל... עד למחרת בבוקר... טל, אני לא מכירה את השכנים שלך, אבל אני יכולה להעלות בדעתי הרבה מצבים שנשמעים כפי שאת מתארת ושאין בינם לבין התעללות כל קשר. אני חושבת שאמפתיה היא כלי מאד חשוב. אם אכפת לך מהשכנה שלך ומילדיה, יש הרבה דברים שאני הייתי עושה לפני שהייתי הולכת להתלונן למשטרה או לרשויות הרווחה - אולי תזמיני אותה לכוס קפה פעם? אולי תציעי לה אוזן קשבת? אולי תציעי לילדים לעשות בייביסיטר על שחר ותשלמי להם קצת כסף, שיוכלו גם הם ללכת להארי פוטר (וגם לך יהיה קצת זמן פנוי לבדך)? אולי תזמיני אותם לארוחת ערב ביום שישי? יתכן שהאם מזניחה את ילדיה, יתכן שיש כאן התעללות... אבל מאד יתכן שלא. אני חושבת שצריך להקשיב לפני שפועלים באופן שעלול רק להכביד על אותה אם ועל ילדיה. אפשר לעזור בהרבה, הרבה דרכים אחרות.

 

[ר-חלי]

לאה כן צדקת ולא ראיתי זאת כך

אך דווח לרווחה של הרשות המקומית יכולה גם לעזור התוצאה יכולה להיות חיובית גם לאם אולי מסגרת נוספת לילדים בחינם (צהרון, פנימיות יום, מועדונית) כמו כספים שהרווחה יכולה לתת מתוך תקציבים שונים כדאי לפנות אליהם אולי האם לא מכירה לא יודעת מתבישת פוחדת הכל נכון ולפעמים מה שרואה מישהו מהחוץ (שכן) הוא נורה אדומה למה לחכות עד שיהיה מאוחר מידי

 

[לאה_מ]

נכון, ואני מבינה שזה נובע מתוך רצון

לעזור, אבל בהנחה שלא מדובר בהזנחה פושעת, אלא במצוקה של המשפחה, לא הייתי מדווחת לרשויות כלשהן בלי לנסות לשוחח קודם עם האם - אם התוצאה תהיה חיובית לאם, אולי עדיף להגיע לתוצאה הזו מתוך הסכמה של האם, ולא מתוך "הלשנה" (ואני בכוונה משתמשת במילה הקשה הזו). אולי כדאי לייעץ לאם שתפנה לעיריה או ללשכת הרווחה כי אולי מגיעים לה דברים שהיא לא יודעת עליהם, אולי כדאי לעזור לה ליזום פניה כזו. לא צריך ישר לדווח.

 

[רותי&ע]

לאה-מאוד נוגע ללב מה שכתבת

וגם נראה כל כך נכון.

 

[סיגל היי-טק]

רחלי - אני מאמצת בחום את דבריה

של לאה. היא היטיבה לתאר מצב, שאולי קיים, וגם לתת את האופציה לצעד הראשון. הזמיני אותה לכוס קפה, דברי על ליבה (אולי אפילו לצטט מדברי לאה) ולראות מה את יכולה לעשות. אני חושבת שהרעיון שהילדים אולי יבוא לשחק עם שחר (כשאת יושבת לידה, כי הם עדיין צעירים מדי לשמור על ילדים אחרים, לדעתי) ובתמורה תשלמי להם (סכום סימלי של 15 ש"ח לשעה) הוא רעיון נפלא. לעיתים, הרשויות, עם כל הכוונות הטובות יכולות לגרום יותר נזק. לצערי, אני התנסתי עם רשויות הרווחה בעת שלימדתי בבית-ספר. היתה לי תלמידה שאחרה בקביעות, והייתי חייבת לדווח. שוחחתי עם סגנית המנהלת, וביקשתי שתזמן את האמא לשיחה (אני כבר שוחחתי איתה מס´ פעמים, והבהרתי לה את השלכות האיחור על הילדה ואת חובת הדיווח המוטלת עלי). סגנית המנהלת לקחה אותה לשיחה, וגם דיווחה לאגף הרווחה (האם היתה אם חד-הורית). מה שיצא מזה הוא, שאני חטפתי צעקות מהאמא למה הלשנתי ועכשיו יקחו ממנה את הילדה, וגם נזיפה מהסגנית (נבלה לא קטנה בפני עצמה) למה החמרתי את המצב ולמה אמרתי לאמא שיקחו ממנה את הילדה (למרות שלא אמרתי, כי לא היו עושים זאת...). המסקנה שלי היתה, שאם הייתי לוחצת עוד קצת על האמא, היינו מסתדרות בעצמנו. יש לזכור שטובת הילד עומדת בראש סדר העדיפויות, ולפעול לפי קו מחשבה זה. שיהיה בהצלחה, וספרי לנו מה קורה. סיגל

 

[לימור של עמית]

ניתן לפנות למח´ הרווחה בעילום שם

הם מבחינתם עושים עבודה מעמיקה ..בודקים את הפניה ומטפלים בה במלוא הרצינות. אני הייתי פונה..ומציעה גם לך!

 

[אשרת של יעלי]

גם אני חושבת שכן לדווח. רשויות

הרווחה לא מוציאות את הילדים כ"כ מהר מהבית. אני גם דיווחתי על שכנה שלי שמדי יום יש צעקות ואיומים בדירתה. ואני חושבת שגם מכות . פעם אחת שמענו שהיא נעלה את הילד (בן 5) בשרותים בחושך כי עשה משהו רע וגם שמענו את האיומים שלה עליו שהיא תהרוג אותו. הילדים מוזנחים וכל היום בוכים. דיווחנו והגיעו מהרווחה לבדוק אך בפועל לא עשו כלום. אבל זה בכל זאת מרתיע. חוץ מזה אני חושבת שגם אם יש חשש צריך לדווח משום שעדיף לדווח על הזנחה/התעללות מאשר א"כ להצטער על כך שעוד ילד סובל או אפילו הופך לקורבן. גם אם אין הזנחה שם אז יבדקו ואולי יוכלו לסייע לאם ע"י מועדונית או מישהי שתבוא להשגיח על הילדים. מקסימום יגיעו אליה, יבדקו, ישוחחו איתה וזהו.

 

[nonana]

יש לי שאלה אליך?../images/Emo13.gif

דיברת פעם עם הילדים? עם האם? ראית אולי יש אנשים נוספים שמבקרים בבית? זה מאד חשוב לפני שעושים צעד של פניה לרווחה. כדאי לגשש ואפילו ליצור קשר עם המשפחה ובאמת להבין את הסיטואציה. אולי אפשר לטפל בבעיה אחרת אחרי שתבררי מה באמת קורה שם. ורק אז במידה ובאמת יש צורך לפנות לרווחה אל תהססי לעשות כך.

 

[טל של שחר]

האמת שלא התכוונתי לרוץ ולדווח

וסביר שלא אעשה זאת. הסיפור שלאה _מ תארה כנראה קרוב למדי למציאות. אבל כמו שאמרה מישהי, טובת הילדים חשובה מהכל. לדעתי לא משנה מה מצבה של האם, היא צריכה לחשוב על טובת הילדים, ואם היא לא נמצאת בשבילם במשך היום, מן הראוי שבלילה לפחות, תשמש כאמא, וזה אומר אוהבת, תומכת, רגועה, מחבקת כשצריך, עוזרת בשעורי הבית וכו´ תחשבו על עצמכם, אם לא הייתם רואים את אמא כל היום וכשהיתה חוזרת בערב רק היתה צורחת ומשליכה חפצים. לא כיף לחיות כך. ואני חוזרת ואומרת, זה קורה כל יום בלי לפספס. אני לא דיברתי עם הילדים. בעלי משוחח עימם לעיתים (כשיושב במדרגות ומעשן) הילדה מאוד אוהבת את בעלי וכל פעם שהיא רואה אותו היא רצה אליו ומחייכת. אני פשוט מרחמת עליהם. טל

 

[לאה_מ]

טל, לנו קל להגיד

כי אנחנו לא עובדים 13 שעות ביממה בשטיפת רצפות ואחר כך חוזרים לבית עם שני מתבגרים... אולי זה מן הראוי, אבל זה כמעט לא מן האפשרי. ושוב - אני מבינה מאיפה את מדברת, ושזה נעשה מתוך רצון טוב והזדהות, אבל כשנמצאים במצב שלנו, קל לתת עצות לאחרים...