אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שאלה
- פותח הנושא justme007
- פורסם בתאריך
ימי מחלה
זה נכון, וקצת מוצנע ולא תמיד ברור, אבל: ילדים להורים מבוגרים החולים במחלות קשות כולל המחלה שלנו זכאים ל-5 ימי מחלה בשנה לשם טיפול בהורה (אם אני זוכרת נכון את המספר), וזה נחשב על חשבון ימי המחלה שלנו. מהניסיון שלי, יש להמציא למקום העבודה אישור מרופא המשפחה של ההורה עם האבחנה, הפרטים שלך ושהיית נחוצה באותו יום לטיפול בהורה. שיהיה בהצלחה!
זה נכון, וקצת מוצנע ולא תמיד ברור, אבל: ילדים להורים מבוגרים החולים במחלות קשות כולל המחלה שלנו זכאים ל-5 ימי מחלה בשנה לשם טיפול בהורה (אם אני זוכרת נכון את המספר), וזה נחשב על חשבון ימי המחלה שלנו. מהניסיון שלי, יש להמציא למקום העבודה אישור מרופא המשפחה של ההורה עם האבחנה, הפרטים שלך ושהיית נחוצה באותו יום לטיפול בהורה. שיהיה בהצלחה!
ימי מחלת הורים
אני עובדת במקום פרטי (תגובה לזהבה) וזכאית ל- 6 ימי מחלת הורים. אם הבנתי נכון, זה חוק מדינה (כמו חופשה או מחלת ילדים) ולא נתון לגחמות המעסיק. עלי להביא אישור מרופא על טיפול/אישפוז של החולה עם הפרטים שלו ושלי,(כלומר, "יום כף" כמו שהיזכרת אינו נחשב.), מה שנראה לי הגיוני לגמרי.
אני עובדת במקום פרטי (תגובה לזהבה) וזכאית ל- 6 ימי מחלת הורים. אם הבנתי נכון, זה חוק מדינה (כמו חופשה או מחלת ילדים) ולא נתון לגחמות המעסיק. עלי להביא אישור מרופא על טיפול/אישפוז של החולה עם הפרטים שלו ושלי,(כלומר, "יום כף" כמו שהיזכרת אינו נחשב.), מה שנראה לי הגיוני לגמרי.
ממש יום "כייף" היה לי../images/Emo10.gif
חשבתי שזה יהיה יום כייף, אבל לטפל באמא זה מאוד קשה ומתיש. לקחתי אותה בבוקר לתקן לה את המכשיר שמיעה. הרופאה שם הייתה ממש נחמדה אז אמא שלי משום מה הייתה רגועה. אחכ כל שתי דקות היא שאלה אותי למה אבא לא בא איתנו ושאנחנו צריכות ללכת הבייתה להכין את השבת (היא חושבת כל יום שיום שישי), אז אמרתי לה שהולכים לאכול צהריים ליד הים בטיילת, אז היא התלהבה, היא ממש נהנתה שם והייתה רגועה, רק מה שכן כל שתי דקות יש לה פיפי, ונחשו מה? בכל הטיילת אין אפילו שירותים ציבוריים אחד! ממש לא בסדר, אסור לאנשים מבוגרים להתאפק. אבל גיליתי שהיא מאוד אוהבת לשבת שם על הספסל ולהסתכל על הים, אני אקח אותה לשם יותר ואבקש מאחים שלי שישתתפו. אחכ כמובן לקחתי אותה הבייתה לשירותים, ואז אמרתי לה שהולכים לקנות לה חזיות, אז היא באה. קניתי לה חזיות, חולצות, נעליים, גרביים, הכל (למרות שאבא קונה לה) והיא עדיין אומרת לי כל שתי דקות שצריך ללכת. מה שהכי שבר אותי זה שבאנו לשלם על הכל, אז אמא שלי שואלת שהמוכרת בדיוק עושה חשבון:"של מי החזיות האלו? איזה יפות" אז אני אומרת לה: שלך אמא. אז היא אומרת: "אבל לא מדדנו, כדאי למדוד שאנחנו פה", אז אמרתי לה שזה בדיוק המידה שלה, ואז היא שואלת אותי את אותו הדבר על הנעליים ועל כל מה קניתי לה, המוכרת הסתכלה עליי כאילו שאני קונה את הכל לעצמי. שחזרנו הבייתה, אז שוב היא אומרת לי: "וואו איזה נעליים יפות, מי קנה לי את זה, את?" די קשה להעסיק אותה כל היום שהיא חושבת שיום שישי היום (ואבא נסע לבקר קרובים שהוא לא ביקר כבר שנתיים, קרובים מבוגרים מאוד) אז היא גם כל הזמן שואלת מתי הוא יבוא כי יום שישי היום. אז חשבתי על רעיון מבריק, להכין עוגיות - עשינו צורות והכנו עוגיות ממש טעימות ביחד. אבא חזר והם הלו לנוח צהריים. זה היה יום מאוד קשה, ואבא שלי עובר את זה כל יום לבד - אני מקווה לפחות שאמא שלי נהנתה ושלא שכחה את זה דקה אחרי.
חשבתי שזה יהיה יום כייף, אבל לטפל באמא זה מאוד קשה ומתיש. לקחתי אותה בבוקר לתקן לה את המכשיר שמיעה. הרופאה שם הייתה ממש נחמדה אז אמא שלי משום מה הייתה רגועה. אחכ כל שתי דקות היא שאלה אותי למה אבא לא בא איתנו ושאנחנו צריכות ללכת הבייתה להכין את השבת (היא חושבת כל יום שיום שישי), אז אמרתי לה שהולכים לאכול צהריים ליד הים בטיילת, אז היא התלהבה, היא ממש נהנתה שם והייתה רגועה, רק מה שכן כל שתי דקות יש לה פיפי, ונחשו מה? בכל הטיילת אין אפילו שירותים ציבוריים אחד! ממש לא בסדר, אסור לאנשים מבוגרים להתאפק. אבל גיליתי שהיא מאוד אוהבת לשבת שם על הספסל ולהסתכל על הים, אני אקח אותה לשם יותר ואבקש מאחים שלי שישתתפו. אחכ כמובן לקחתי אותה הבייתה לשירותים, ואז אמרתי לה שהולכים לקנות לה חזיות, אז היא באה. קניתי לה חזיות, חולצות, נעליים, גרביים, הכל (למרות שאבא קונה לה) והיא עדיין אומרת לי כל שתי דקות שצריך ללכת. מה שהכי שבר אותי זה שבאנו לשלם על הכל, אז אמא שלי שואלת שהמוכרת בדיוק עושה חשבון:"של מי החזיות האלו? איזה יפות" אז אני אומרת לה: שלך אמא. אז היא אומרת: "אבל לא מדדנו, כדאי למדוד שאנחנו פה", אז אמרתי לה שזה בדיוק המידה שלה, ואז היא שואלת אותי את אותו הדבר על הנעליים ועל כל מה קניתי לה, המוכרת הסתכלה עליי כאילו שאני קונה את הכל לעצמי. שחזרנו הבייתה, אז שוב היא אומרת לי: "וואו איזה נעליים יפות, מי קנה לי את זה, את?" די קשה להעסיק אותה כל היום שהיא חושבת שיום שישי היום (ואבא נסע לבקר קרובים שהוא לא ביקר כבר שנתיים, קרובים מבוגרים מאוד) אז היא גם כל הזמן שואלת מתי הוא יבוא כי יום שישי היום. אז חשבתי על רעיון מבריק, להכין עוגיות - עשינו צורות והכנו עוגיות ממש טעימות ביחד. אבא חזר והם הלו לנוח צהריים. זה היה יום מאוד קשה, ואבא שלי עובר את זה כל יום לבד - אני מקווה לפחות שאמא שלי נהנתה ושלא שכחה את זה דקה אחרי.
../images/Emo46.gifחבל שאחים שלי כלו מרוחקים
רק אם כל אחד מהם יבלה עם אמא יום שלם לבד, רק אז הם יבינו כמה קשה. מעצבן אותי שכל אחד בבית שלו וגם אחרי שהכנתי את החוברת אז הם מעדיפים להשאר בבית מאשר לבוא לפה יותר. לא רק, גם באותו יום ששמרתי על אמא, אז אח שלי החוצפן אומר לי שהוא מביא את הילדים שלו בשעה 12:00, אמרתי לו: אני שומרת על אמא ואבא לא פה, אני לא מתכוונת לשמור גם עליהם, זה מאוד קשה. מה אתם חושבים שהוא עשה? אמר לי: תשאירי להם מפתחות הם יכנסו לבד. אמרתי לו: הם צריכים שישמרו עליהם (אחד בן 8 ואח שלו בן 5). בסוף הוא הביא אותם לשעה - זה מאוד קשה, גם לשמור על אמא גם להכין להם לאכול ולתת לכולם תשומת לב. הכי עיצבן אותי אחכ שהייתי צריכה להושיב את כולם בסלון (כי הבית שלנו ענאק) ושמתי להם הופ (שאמא מאוד אוהבת) - אז כל 2 דקות אמא שלי שואלת אותי אם להכין חילבה לשבת, אז אני אומרת לה בעדינות על כל פעם שהיא שואלת: שאבא יביא שהוא יחזור כי נגמר (אנחנו מחביאים ממנה). אז אחיין שלי התחיל לצחוק עליה ולומר: יו סבתא כמה פעמים את שואלת את אותה השאלה? אז התעצבנתי, אבל לא על אחיין שלי אלא על אחי, על הבורות שלו ועל החוסר אכפתיות שלו וחוסר ההתחשבות שהוא "זורק" את הילדים שלו אצל ההורים שלי בכל פעם שאין לו סידור ועל זה שהוא לא מסביר לילדים שלו שסבתא חולה. הייתי צריכה להסביר לאחיין שלי למה סבתא שואלת כל הזמן את אותם השאלות ולא היה לי ככ קל.
רק אם כל אחד מהם יבלה עם אמא יום שלם לבד, רק אז הם יבינו כמה קשה. מעצבן אותי שכל אחד בבית שלו וגם אחרי שהכנתי את החוברת אז הם מעדיפים להשאר בבית מאשר לבוא לפה יותר. לא רק, גם באותו יום ששמרתי על אמא, אז אח שלי החוצפן אומר לי שהוא מביא את הילדים שלו בשעה 12:00, אמרתי לו: אני שומרת על אמא ואבא לא פה, אני לא מתכוונת לשמור גם עליהם, זה מאוד קשה. מה אתם חושבים שהוא עשה? אמר לי: תשאירי להם מפתחות הם יכנסו לבד. אמרתי לו: הם צריכים שישמרו עליהם (אחד בן 8 ואח שלו בן 5). בסוף הוא הביא אותם לשעה - זה מאוד קשה, גם לשמור על אמא גם להכין להם לאכול ולתת לכולם תשומת לב. הכי עיצבן אותי אחכ שהייתי צריכה להושיב את כולם בסלון (כי הבית שלנו ענאק) ושמתי להם הופ (שאמא מאוד אוהבת) - אז כל 2 דקות אמא שלי שואלת אותי אם להכין חילבה לשבת, אז אני אומרת לה בעדינות על כל פעם שהיא שואלת: שאבא יביא שהוא יחזור כי נגמר (אנחנו מחביאים ממנה). אז אחיין שלי התחיל לצחוק עליה ולומר: יו סבתא כמה פעמים את שואלת את אותה השאלה? אז התעצבנתי, אבל לא על אחיין שלי אלא על אחי, על הבורות שלו ועל החוסר אכפתיות שלו וחוסר ההתחשבות שהוא "זורק" את הילדים שלו אצל ההורים שלי בכל פעם שאין לו סידור ועל זה שהוא לא מסביר לילדים שלו שסבתא חולה. הייתי צריכה להסביר לאחיין שלי למה סבתא שואלת כל הזמן את אותם השאלות ולא היה לי ככ קל.
שיחה אסרטיבית עם אחיך תעמיד אותו
במקומו. אחיך הוא אגואיסט שרואה רק את הצרכים שלו. לא מעניין אותו שאמא שלך חולה,שאת מטפלת בה,הוא למעשה שלח את הילדים אלייך כדי שתשמרי עליהן ותכיני להם צהריים. הוא אפילו לא שאל אותך אם זה בסרלהביא את הילדים? האם את מסכימה.לכן צריך להציב לו גסולות בשיחה אסרטיבית ולומר ל שגם הוא בנה של אמך ועליו לשאת בטיפול באמא ולהתחלק עמך כמושהוא יתחלק עמך בירושה אחרי 120 שנה.שיסביר לילדיו שלא צוחקים על סבתא שחוזרת על שאלותיה מספר פעמים כי זאת המחלה ויסביר להם שהזיכרון של סבתא נפגע והיא לא זוכרת לכן היא חוזרת על הדברים מספר פעמים. התופעה שאחד האחים תמיד נושא בנטל וכל שאר האחים אדישים.אבל אילו היה מדובר בקבלת כסך כולם היו מתייצבים. עפ"י החוק הטיפול בהורים קשישים וחולים חל על הילדים כולם,מלבד ילדים שאינם כשירים לטפל,מפגרים, חולי נפש ,חולים קשים. בהצלחה במשימה. יישר כוח על הטיפול. אני מקווה שתדבקי גם את אחיך במסירות ,בדאגה ובטיפול הנפלא שלך בהורייך. שבת שלום, זהבה שחם
במקומו. אחיך הוא אגואיסט שרואה רק את הצרכים שלו. לא מעניין אותו שאמא שלך חולה,שאת מטפלת בה,הוא למעשה שלח את הילדים אלייך כדי שתשמרי עליהן ותכיני להם צהריים. הוא אפילו לא שאל אותך אם זה בסרלהביא את הילדים? האם את מסכימה.לכן צריך להציב לו גסולות בשיחה אסרטיבית ולומר ל שגם הוא בנה של אמך ועליו לשאת בטיפול באמא ולהתחלק עמך כמושהוא יתחלק עמך בירושה אחרי 120 שנה.שיסביר לילדיו שלא צוחקים על סבתא שחוזרת על שאלותיה מספר פעמים כי זאת המחלה ויסביר להם שהזיכרון של סבתא נפגע והיא לא זוכרת לכן היא חוזרת על הדברים מספר פעמים. התופעה שאחד האחים תמיד נושא בנטל וכל שאר האחים אדישים.אבל אילו היה מדובר בקבלת כסך כולם היו מתייצבים. עפ"י החוק הטיפול בהורים קשישים וחולים חל על הילדים כולם,מלבד ילדים שאינם כשירים לטפל,מפגרים, חולי נפש ,חולים קשים. בהצלחה במשימה. יישר כוח על הטיפול. אני מקווה שתדבקי גם את אחיך במסירות ,בדאגה ובטיפול הנפלא שלך בהורייך. שבת שלום, זהבה שחם
../images/Emo140.gif גם אם שכחה אחרי דקה
זה היה נהדר מה שעשית למענה. מספיק שהיא שמחה באותו רגע. את בת נהדרת. וכן חומד זה קשה לטפל בחולה דמנציה. ואני לא מדברת על טיפול בחולה סיעודי, אלא רק מהבחינה המנטלית.עשית גם דבר נפלא עבור עוד שלושה אנשים זוג קרובים מבוגרים שזכו לביקור ומעל הכל אבא שלך. שכמה שעות לא היה צריך לגונן על אמא או להדליק איתה נירות שבת.
זה היה נהדר מה שעשית למענה. מספיק שהיא שמחה באותו רגע. את בת נהדרת. וכן חומד זה קשה לטפל בחולה דמנציה. ואני לא מדברת על טיפול בחולה סיעודי, אלא רק מהבחינה המנטלית.עשית גם דבר נפלא עבור עוד שלושה אנשים זוג קרובים מבוגרים שזכו לביקור ומעל הכל אבא שלך. שכמה שעות לא היה צריך לגונן על אמא או להדליק איתה נירות שבת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.